¹Follow after love, and be emulous of spiritual [manifestations], but rather that ye may prophesy.

¹רדפו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו׃

²For he that speaks with a tongue does not speak to men but to God: for no one hears; but in spirit he speaks mysteries.

²כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אם לאלהים כי אין איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר סודות׃

³But he that prophesies speaks to men [in] edification, and encouragement, and consolation.

³והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם וליסרם ולנחמם׃

⁴He that speaks with a tongue edifies himself; but he that prophesies edifies [the] assembly.

⁴המדבר בלשון בונה את נפשו והמתנבא בונה את העדה׃

⁵Now I desire that ye should all speak with tongues, but rather that ye should prophesy. But greater is he that prophesies than he that speaks with tongues, unless he interpret, that the assembly may receive edification.

⁵וחפצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן המדבר בלשנות בלתי אם יפרש למען תבנה העדה׃

⁶And now, brethren, if I come to you speaking with tongues, what shall I profit you, unless I shall speak to you either in revelation, or in knowledge, or in prophecy, or in teaching?

⁶ועתה אחי כי אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה אועיל לכם אם לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה׃

⁷Even lifeless things giving a sound, whether pipe or harp, if they give not distinction to the sounds, how shall it be known what is piped or harped?

⁷הלא גם הכלים הדוממים הנתנים קול הן חליל הן כנור אם לא ישמיעו קלות אשר תוכל האזן להבחין איכה יודע מה יזמר ומה ינגן׃

⁸For also, if the trumpet give an uncertain sound, who shall prepare himself for war?

⁸גם השופר אם יתן את קולו בלתי ברור מי יחלץ למלחמה׃

⁹Thus also *ye* with the tongue, unless ye give a distinct speech, how shall it be known what is spoken? for ye will be speaking to the air.

⁹כן גם אתם אם לא תוציאו בלשונכם דבור מפרש איכה יודע האמור הלא תהיו כמדברים לרוח׃

¹⁰There are, it may be, so many kinds of voices in the world, and none of undistinguishable sound.

¹⁰הן כמה מיני לשנות יש בעולם ואין אחת מהן בלי קול׃

¹¹If therefore I do not know the power of the sound, I shall be to him that speaks a barbarian, and he that speaks a barbarian for me.

¹¹לכן אם אינני ידע פשר הקול אהיה נכרי בעיני המדבר והמדבר יהיה נכרי בעיני׃

¹²Thus *ye* also, since ye are desirous of spirits, seek that ye may abound for the edification of the assembly.

¹²כן גם אתם בהיותכם מתאוים לכחות רוחניות בקשו להעדיף במה שיבנה את העדה׃

¹³Wherefore let him that speaks with a tongue pray that he may interpret.

¹³על כן יתפלל המדבר בלשון וגם יפרשנה׃

¹⁴For if I pray with a tongue, my spirit prays, but my understanding is unfruitful.

¹⁴כי אם אתפלל בלשון רוחי מתפלל ושכלי איננו עשה פרי׃

¹⁵What is it then? I will pray with the spirit, but I will pray also with the understanding; I will sing with the spirit, but I will sing also with the understanding.

¹⁵ועתה מה לעשות אתפללה ברוחי ואתפללה גם בשכלי אזמרה ברוחי ואזמרה גם בשכלי׃

¹⁶Since otherwise, if thou blessest with [the] spirit, how shall he who fills the place of the simple [Christian] say Amen, at thy giving of thanks, since he does not know what thou sayest?

¹⁶כי אם תברך ברוח איך יענה העמד נמצב ההדיוט אמן על הודיתך באשר לא ידע מה אתה אמר׃

¹⁷For *thou* indeed givest thanks well, but the other is not edified.

¹⁷הן אתה תיטיב להודות אבל רעך לא יבנה׃

¹⁸I thank God I speak in a tongue more than all of you:

¹⁸אודה לאלהי כי יותר מכלכם אני מדבר בלשנות׃

¹⁹but in [the] assembly I desire to speak five words with my understanding, that I may instruct others also, [rather] than ten thousand words in a tongue.

¹⁹אכן בקהל אבחר לדבר חמש מלין בשכלי למען הורת גם את האחרים מלדבר רבבות מלין בלשון׃

²⁰Brethren, be not children in [your] minds, but in malice be babes; but in [your] minds be grown [men].

²⁰אחי אל תהיו ילדים בבינה רק לרע היו עללים ובבינה היו שלמים׃

²¹It is written in the law, By people of other tongues, and by strange lips, will I speak to this people; and neither thus will they hear me, saith the Lord.

²¹הן כתוב בתורה כי בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל העם הזה וגם בזאת לא אבו שמע לי אמר יהוה׃

²²So that tongues are for a sign, not to those who believe, but to unbelievers; but prophecy, not to unbelievers, but to those who believe.

²²לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם למאמינים׃

²³If therefore the whole assembly come together in one place, and all speak with tongues, and simple [persons] enter in, or unbelievers, will not they say ye are mad?

²³והנה אם תקהל כל העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטים או אשר אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם׃

²⁴But if all prophesy, and some unbeliever or simple [person] come in, he is convicted of all, he is judged of all;

²⁴אבל אם יתנבאו כלם ובא איש לא מאמין או הדיוט אז יוכח על ידי כלם וידון על ידי כלם׃

²⁵the secrets of his heart are manifested; and thus, falling upon [his] face, he will do homage to God, reporting that God is indeed amongst you.

²⁵ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על פניו וישתחוה לאלהים ויודה בקול כי באמת האלהים בקרבכם׃

²⁶What is it then, brethren? whenever ye come together, each [of you] has a psalm, has a teaching, has a tongue, has a revelation, has an interpretation. Let all things be done to edification.

²⁶ועתה מה לעשות אחי בהקהלכם יחד כל אחד ואחד מכם יש לו מזמור יש לו הוראה יש לו לשון יש לו חזון יש לו באור אך יעשה הכל להבנות׃

²⁷If any one speak with a tongue, [let it be] two, or at the most three, and separately, and let one interpret;

²⁷כי ידבר איש בלשון ידברו נא שנים שנים או על היותר שלשה וזה אחר זה ואחד יפרש׃

²⁸but if there be no interpreter, let him be silent in [the] assembly, and let him speak to himself and to God.

²⁸ואם אין מפרש אז ידם בקהל וידבר לנפשו ולאלהים׃

²⁹And let two or three prophets speak, and let the others judge.

²⁹והנביאים הם ידברו שנים או שלשה והאחרים יבחנו׃

³⁰But if there be a revelation to another sitting [there], let the first be silent.

³⁰וכי נגלה חזון לאחר הישב שם אז ידם הראשון׃

³¹For ye can all prophesy one by one, that all may learn and all be encouraged.

³¹כי תוכלו להתנבא כלכם זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם יזהרו׃

³²And spirits of prophets are subject to prophets.

³²ורוחות הנביאים תחת ידי הנביאים המה׃

³³For God is not [a God] of disorder but of peace, as in all the assemblies of the saints.

³³כי לא אלהי מבוכה האלהים כי אם אלהי השלום כאשר בכל קהלות הקדשים׃

³⁴Let [your] women be silent in the assemblies, for it is not permitted to them to speak; but to be in subjection, as the law also says.

³⁴נשיכם בכנסיות תשתקנה כי לא נתנה להן רשות לדבר כי אם להכנע כאשר גם אמרה התורה׃

³⁵But if they wish to learn anything, let them ask their own husbands at home; for it is a shame for a woman to speak in assembly.

³⁵ואם חפצן ללמד דבר תשאלנה את בעליהן בבית כי חרפה היא לנשים לדבר בקהל׃

³⁶Did the word of God go out from you, or did it come to you only?

³⁶או המכם יצא דבר אלהים אם אליכם לבדכם הגיע׃

³⁷If any one thinks himself to be a prophet or spiritual, let him recognise the things that I write to you, that it is [the] Lord's commandment.

³⁷כי יתברך איש בלבבו להיות נביא או איש הרוח בין יבין את אשר אני כתב לכם כי מצות האדון הנה׃

³⁸But if any be ignorant, let him be ignorant.

³⁸ומי אשר לא ידע אל ידע׃

³⁹So that, brethren, desire to prophesy, and do not forbid the speaking with tongues.

³⁹לכן אחי השתדלו להתנבא ואל תכלאו מלדבר בלשנות׃

⁴⁰But let all things be done comelily and with order.

⁴⁰הכל יעשה כהגן וכשורה׃