1Am I not free? am I not an apostle? have I not seen Jesus our Lord? are not *ye* my work in [the] Lord?
1הלא שליח אנכי הלא חפשי אנכי הלא ראיתי את ישוע המשיח אדנינו הלא אתם פעלי באדנינו׃
2If I am not an apostle to others, yet at any rate I am to you: for the seal of mine apostleship are *ye* in [the] Lord.
2ואם אינני שליח לאחרים אך לכם הנני שליח כי חותם שליחותי אתם באדנינו׃
3My defence to those who examine me is this:
3וזאת התנצלותי כנגד הדנים אותי׃
4Have we not a right to eat and to drink?
4האין רשות בידנו לאכל ולשתות׃
5have we not a right to take round a sister [as] wife, as also the other apostles, and the brethren of the Lord, and Cephas?
5האין רשות בידנו להוליך עמנו אחות לאשה כמו גם השליחים האחרים וכמו אחי האדון וכמו כיפא׃
6Or *I* alone and Barnabas, have we not a right not to work?
6אם לי לבדי ולבר נבא לא נתנה רשות להבטל ממלאכה׃
7Who ever carries on war at his own charges? who plants a vineyard and does not eat of its fruit? or who herds a flock and does not eat of the milk of the flock?
7מי הלך לצבא במשכרת של עצמו מי נטע כרם ולא יאכל את פריו מי רעה עדר ומחלב העדר לא יאכל׃
8Do I speak these things as a man, or does not the law also say these things?
8הכי לפי דרכו של אדם אני מדבר כזאת הלא גם התורה אמרת כן׃
9For in the law of Moses it is written, Thou shalt not muzzle the ox that is treading out corn. Is God occupied about the oxen,
9כי כתוב בתורת משה לא תחסם שור בדישו הלשורים הושש האלהים׃
10or does he say [it] altogether for our sakes? For for our sakes it has been written, that the plougher should plough in hope, and he that treads out corn, in hope of partaking of [it].
10או אך למעננו מדבר אכן למעננו נכתב כי החרש יחרש אלי תקוה והדש ידוש אלי תקוה לקחת חלקו בתקוה׃
11If we have sown to you spiritual things, [is it a] great [thing] if *we* shall reap your carnal things?
11אם זרענו בכם עניני הרוח הכי דבר גדול הוא אם נקצר מכם עניני הבשר׃
12If others partake of this right over you, should not rather *we*? But we have not used this right, but we bear all things, that we may put no hindrance in the way of the glad tidings of the Christ.
12ואם לאחרים יש רשות עליכם הלא ביותר לנו אבל לא השתמשנו ברשות הזאת כי אם סבלנו את הכל לבלתי שום מעצור לבשורת המשיח׃
13Do ye not know that they who labour [at] sacred things eat of the [offerings offered in the] temple; they that attend at the altar partake with the altar?
13הלא ידעתם כי עבדי עבדת הקדש אכלים מן הקדשים ומשרתי המזבח לקחים חלקם במזבח׃
14So also the Lord has ordained to those that announce the glad tidings to live of the glad tidings.
14כן תקן אדנינו גם הוא אשר יחיו המבשרים על הבשורה׃
15But *I* have used none of these things. Now I have not written these things that it should be thus in my case; for [it were] good for me rather to die than that any one should make vain my boast.
15ואנכי לא השתמשתי באחת מאלה וגם לא כתבתי זאת למען יעשה לי כזאת כי טוב לי המות מאשר ישים איש את תהלתי לריק׃
16For if I announce the glad tidings, I have nothing to boast of; for a necessity is laid upon me; for it is woe to me if I should not announce the glad tidings.
16אם אבשר את הבשורה אין לי תהלה כי החובה מטלת עלי ואוי לי אם לא אבשר׃
17For if I do this voluntarily, I have a reward; but if not of my own will, I am entrusted with an administration.
17כי אם ברצוני אעשה כן יהיה לי שכר ואם בעל כרחי פקדת משמרתי היא׃
18What is the reward then that I have? That in announcing the glad tidings I make the glad tidings costless [to others], so as not to have made use, as belonging to me, of my right in [announcing] the glad tidings.
18ועתה מה הוא שכרי הלא זה שאבשר בשורת המשיח בלא מחיר לבלתי השתמש להנאת עצמי ברשיון הנתן לי בבשורה׃
19For being free from all, I have made myself bondman to all, that I might gain the most [possible].
19כי בהיותי חפשי מכל עשיתי עצמי עבד לכל אדם למען אקנא את הרבים׃
20And I became to the Jews as a Jew, in order that I might gain the Jews: to those under law, as under law, not being myself under law, in order that I might gain those under law:
20ואהי ליהודים כיהודי לקנות היהודים ואשר הם תחת התורה הייתי להם כמו תחת התורה למען קנות אותם אשר תחת התורה׃
21to those without law, as without law, (not as without law to God, but as legitimately subject to Christ,) in order that I might gain [those] without law.
21לאלה אשר בלי תורה הייתי כבלי תורה אף כי אינני בלי תורת האלהים כי אם תחת תורת המשיח אנכי למען קנות אותם אשר בלי תורה׃
22I became to the weak, [as] weak, in order that I might gain the weak. To all I have become all things, in order that at all events I might save some.
22ולחלשים הייתי כחלש לקנות את החלשים הכל לכלם נהייתי למען בכל דרך אושיע אחדים׃
23And I do all things for the sake of the glad tidings, that I may be fellow-partaker with them.
23ואת זאת אני עשה בעבור הבשורה למען אקח חלקי בה גם אנכי׃
24Know ye not that they who run in [the] race-course run all, but one receives the prize? Thus run in order that ye may obtain.
24הלא ידעתם כי רצי המרוצה באסטדין רצים כלם ורק אחד מהם ישיג את שכר הנצוח ככה רוצו למען תשיגהו׃
25But every one that contends [for a prize] is temperate in all things: *they* then indeed that they may receive a corruptible crown, but *we* an incorruptible.
25וכל העמד להאבק ינזר מכל דבר המה לקחת כתר נפסד ואנחנו לקחת כתר אשר איננו נפסד׃
26*I* therefore thus run, as not uncertainly; so I combat, as not beating the air.
26לכן הנני רץ לא כמו בחשכה הנני נלחם לא כהולם רוח׃
27But I buffet my body, and lead it captive, lest [after] having preached to others I should be myself rejected.
27כי אם אדכא את גופי ואשעבדנו פן אהיה אני הקורא לאחרים נאלח בעצמי׃