¹Wherefore, leaving the word of the beginning of the Christ, let us go on [to what belongs] to full growth, not laying again a foundation of repentance from dead works and faith in God,

¹על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃

²of [the] doctrine of washings, and of imposition of hands, and of resurrection of [the] dead, and of eternal judgment;

²ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃

³and this will we do if God permit.

³ואת זאת נעשה אם יתן האל׃

⁴For it is impossible to renew again to repentance those once enlightened, and who have tasted of the heavenly gift, and have been made partakers of [the] Holy Spirit,

⁴כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃

⁵and have tasted the good word of God, and [the] works of power of [the] age to come,

⁵וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃

⁶and have fallen away, crucifying for themselves [as they do] the Son of God, and making a show of [him].

⁶נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל׃

⁷For ground which drinks the rain which comes often upon it, and produces useful herbs for those for whose sakes also it is tilled, partakes of blessing from God;

⁷כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃

⁸but bringing forth thorns and briars, it is found worthless and nigh to a curse, whose end [is] to be burned.

⁸ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃

⁹But we are persuaded concerning you, beloved, better things, and connected with salvation, even if we speak thus.

⁹אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת׃

¹⁰For God [is] not unrighteous to forget your work, and the love which ye have shewn to his name, having ministered to the saints, and [still] ministering.

¹⁰כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים׃

¹¹But we desire earnestly that each one of you shew the same diligence to the full assurance of hope unto the end;

¹¹אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ׃

¹²that ye be not sluggish, but imitators of those who through faith and patience have been inheritors of the promises.

¹²שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות׃

¹³For God, having promised to Abraham, since he had no greater to swear by, swore by himself,

¹³כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו׃

¹⁴saying, Surely blessing I will bless thee, and multiplying I will multiply thee;

¹⁴ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃

¹⁵and thus, having had long patience, he got the promise.

¹⁵ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה׃

¹⁶For men indeed swear by a greater, and with them the oath is a term to all dispute, as making matters sure.

¹⁶בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר׃

¹⁷Wherein God, willing to shew more abundantly to the heirs of the promise the unchangeableness of his purpose, intervened by an oath,

¹⁷על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃

¹⁸that by two unchangeable things, in which [it was] impossible that God should lie, we might have a strong encouragement, who have fled for refuge to lay hold on the hope set before us,

¹⁸למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃

¹⁹which we have as anchor of the soul, both secure and firm, and entering into that within the veil,

¹⁹אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת׃

²⁰where Jesus is entered as forerunner for us, become for ever a high priest according to the order of Melchisedec.

²⁰אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק׃