¹After this, Job opened his mouth and cursed his day.

¹אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃

²And Job answered and said,

²ויען איוב ויאמר׃

³Let the day perish in which I was born, and the night that said, There is a man child conceived.

³יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃

⁴That day -- let it be darkness, let not +God care for it from above, neither let light shine upon it:

⁴היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃

⁵Let darkness and the shadow of death claim it; let clouds dwell upon it; let darkeners of the day terrify it.

⁵יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃

⁶That night -- let gloom seize upon it; let it not rejoice among the days of the year; let it not come into the number of the months.

⁶הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃

⁷Behold, let that night be barren; let no joyful sound come therein;

⁷הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃

⁸Let them curse it that curse the day, who are ready to rouse Leviathan;

⁸יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃

⁹Let the stars of its twilight be dark; let it wait for light, and have none, neither let it see the eyelids of the dawn:

⁹יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃

¹⁰Because it shut not up the doors of the womb that bore me, and hid not trouble from mine eyes.

¹⁰כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃

¹¹Wherefore did I not die from the womb, -- come forth from the belly and expire?

¹¹למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃

¹²Why did the knees meet me? and wherefore the breasts, that I should suck?

¹²מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃

¹³For now should I have lain down and been quiet; I should have slept: then had I been at rest,

¹³כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃

¹⁴With kings and counsellors of the earth, who build desolate places for themselves,

¹⁴עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃

¹⁵Or with princes who had gold, who filled their houses with silver;

¹⁵או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃

¹⁶Or as a hidden untimely birth I had not been; as infants that have not seen the light.

¹⁶או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃

¹⁷There the wicked cease from troubling; and there the wearied are at rest.

¹⁷שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃

¹⁸The prisoners together are at ease; they hear not the voice of the taskmaster.

¹⁸יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃

¹⁹The small and great are there, and the bondman freed from his master.

¹⁹קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃

²⁰Wherefore is light given to him that is in trouble, and life to those bitter of soul,

²⁰למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃

²¹Who long for death, and it [cometh] not, and dig for it more than for hidden treasures;

²¹המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃

²²Who rejoice even exultingly and are glad when they find the grave? --

²²השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃

²³To the man whose way is hidden, and whom +God hath hedged in?

²³לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃

²⁴For my sighing cometh before my bread, and my groanings are poured out like the waters.

²⁴כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃

²⁵For I feared a fear, and it hath come upon me, and that which I dreaded hath come to me.

²⁵כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃

²⁶I was not in safety, neither had I quietness, neither was I at rest, and trouble came.

²⁶לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃