¹Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? dost thou mark the calving of the hinds?

¹הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

²Dost thou number the months that they fulfil? and knowest thou the time when they bring forth?

²תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

³They bow themselves, they give birth to their young ones, they cast out their pains;

³תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

⁴Their young ones become strong, they grow up in the open field, they go forth, and return not unto them.

⁴יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

⁵Who hath sent out the wild ass free? and who hath loosed the bands of the onager,

⁵מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

⁶Whose house I made the wilderness, and the salt plain his dwellings?

⁶אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

⁷He laugheth at the tumult of the city, and heareth not the shouts of the driver;

⁷ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

⁸The range of the mountains is his pasture, and he searcheth after every green thing.

⁸יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

⁹Will the buffalo be willing to serve thee, or will he lodge by thy crib?

⁹היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

¹⁰Canst thou bind the buffalo with his cord in the furrow? or will he harrow the valleys after thee?

¹⁰התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

¹¹Wilt thou put confidence in him, because his strength is great? and wilt thou leave thy labour to him?

¹¹התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

¹²Wilt thou trust him to bring home thy seed, and gather it into thy threshing-floor?

¹²התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

¹³The wing of the ostrich beats joyously -- But is it the stork's pinion and plumage?

¹³כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

¹⁴For she leaveth her eggs to the earth, and warmeth them in the dust,

¹⁴כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

¹⁵And forgetteth that the foot may crush them, or that the beast of the field may trample them.

¹⁵ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

¹⁶She is hardened against her young ones, as though they were not hers; her labour is in vain, without her concern.

¹⁶הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

¹⁷For +God hath deprived her of wisdom, and hath not furnished her with understanding.

¹⁷כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

¹⁸What time she lasheth herself on high, she scorneth the horse and his rider.

¹⁸כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

¹⁹Hast thou given strength to the horse? hast thou clothed his neck with the quivering mane?

¹⁹התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

²⁰Dost thou make him to leap as a locust? His majestic snorting is terrible.

²⁰התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

²¹He paweth in the valley, and rejoiceth in [his] strength; he goeth forth to meet the armed host.

²¹יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

²²He laugheth at fear, and is not affrighted; neither turneth he back from before the sword.

²²ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

²³The quiver rattleth upon him, the glittering spear and the javelin.

²³עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

²⁴He swalloweth the ground with fierceness and rage, and cannot contain himself at the sound of the trumpet:

²⁴ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

²⁵At the noise of the trumpets he saith, Aha! and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.

²⁵בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

²⁶Doth the hawk fly by thine intelligence, [and] stretch his wings toward the south?

²⁶המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

²⁷Doth the eagle mount up at thy command, and make his nest on high?

²⁷אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

²⁸He inhabiteth the rock and maketh his dwelling on the point of the cliff, and the fastness:

²⁸סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

²⁹From thence he spieth out the prey, his eyes look into the distance;

²⁹משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

³⁰And his young ones suck up blood; and where the slain are, there is he.

³⁰ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃