¹Jésus étant entré, un jour de sabbat, dans la maison de l'un des chefs des pharisiens, pour prendre un repas, les pharisiens l'observaient.

¹ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

²Et voici, un homme hydropique était devant lui.

²והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

³Jésus prit la parole, et dit aux docteurs de la loi et aux pharisiens: Est-il permis, ou non, de faire une guérison le jour du sabbat?

³ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

⁴Ils gardèrent le silence. Alors Jésus avança la main sur cet homme, le guérit, et le renvoya.

⁴ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

⁵Puis il leur dit: Lequel de vous, si son fils ou son boeuf tombe dans un puits, ne l'en retirera pas aussitôt, le jour du sabbat?

⁵ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

⁶Et ils ne purent rien répondre à cela.

⁶ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

⁷Il adressa ensuite une parabole aux conviés, en voyant qu'ils choisissaient les premières places; et il leur dit:

⁷וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

⁸Lorsque tu seras invité par quelqu'un à des noces, ne te mets pas à la première place, de peur qu'il n'y ait parmi les invités une personne plus considérable que toi,

⁸כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

⁹et que celui qui vous a invités l'un et l'autre ne vienne te dire: Cède la place à cette personne-là. Tu aurais alors la honte d'aller occuper la dernière place.

⁹ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

¹⁰Mais, lorsque tu seras invité, va te mettre à la dernière place, afin que, quand celui qui t'a invité viendra, il te dise: Mon ami, monte plus haut. Alors cela te fera honneur devant tous ceux qui seront à table avec toi.

¹⁰אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

¹¹Car quiconque s'élève sera abaissé, et quiconque s'abaisse sera élevé.

¹¹כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹²Il dit aussi à celui qui l'avait invité: Lorsque tu donnes à dîner ou à souper, n'invite pas tes amis, ni tes frères, ni tes parents, ni des voisins riches, de peur qu'ils ne t'invitent à leur tour et qu'on ne te rende la pareille.

¹²וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

¹³Mais, lorsque tu donnes un festin, invite des pauvres, des estropiés, des boiteux, des aveugles.

¹³אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

¹⁴Et tu seras heureux de ce qu'ils ne peuvent pas te rendre la pareille; car elle te sera rendue à la résurrection des justes.

¹⁴ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

¹⁵Un de ceux qui étaient à table, après avoir entendu ces paroles, dit à Jésus: Heureux celui qui prendra son repas dans le royaume de Dieu!

¹⁵וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

¹⁶Et Jésus lui répondit: Un homme donna un grand souper, et il invita beaucoup de gens.

¹⁶והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

¹⁷A l'heure du souper, il envoya son serviteur dire aux conviés: Venez, car tout est déjà prêt.

¹⁷וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

¹⁸Mais tous unanimement se mirent à s'excuser. Le premier lui dit: J'ai acheté un champ, et je suis obligé d'aller le voir; excuse-moi, je te prie.

¹⁸ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

¹⁹Un autre dit: J'ai acheté cinq paires de boeufs, et je vais les essayer; excuse-moi, je te prie.

¹⁹ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

²⁰Un autre dit: Je viens de me marier, et c'est pourquoi je ne puis aller.

²⁰ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

²¹Le serviteur, de retour, rapporta ces choses à son maître. Alors le maître de la maison irrité dit à son serviteur: Va promptement dans les places et dans les rues de la ville, et amène ici les pauvres, les estropiés, les aveugles et les boiteux.

²¹ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

²²Le serviteur dit: Maître, ce que tu as ordonné a été fait, et il y a encore de la place.

²²ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

²³Et le maître dit au serviteur: Va dans les chemins et le long des haies, et ceux que tu trouveras, contrains-les d'entrer, afin que ma maison soit remplie.

²³ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

²⁴Car, je vous le dis, aucun de ces hommes qui avaient été invités ne goûtera de mon souper.

²⁴כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

²⁵De grandes foules faisaient route avec Jésus. Il se retourna, et leur dit:

²⁵והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

²⁶Si quelqu'un vient à moi, et s'il ne hait pas son père, sa mère, sa femme, ses enfants, ses frères, et ses soeurs, et même sa propre vie, il ne peut être mon disciple.

²⁶איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁷Et quiconque ne porte pas sa croix, et ne me suit pas, ne peut être mon disciple.

²⁷ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁸Car, lequel de vous, s'il veut bâtir une tour, ne s'assied d'abord pour calculer la dépense et voir s'il a de quoi la terminer,

²⁸כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

²⁹de peur qu'après avoir posé les fondements, il ne puisse l'achever, et que tous ceux qui le verront ne se mettent à le railler,

²⁹פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

³⁰en disant: Cet homme a commencé à bâtir, et il n'a pu achever?

³⁰כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

³¹Ou quel roi, s'il va faire la guerre à un autre roi, ne s'assied d'abord pour examiner s'il peut, avec dix mille hommes, marcher à la rencontre de celui qui vient l'attaquer avec vingt mille?

³¹אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

³²S'il ne le peut, tandis que cet autre roi est encore loin, il lui envoie une ambassade pour demander la paix.

³²ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

³³Ainsi donc, quiconque d'entre vous ne renonce pas à tout ce qu'il possède ne peut être mon disciple.

³³ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

³⁴Le sel est une bonne chose; mais si le sel perd sa saveur, avec quoi l'assaisonnera-t-on?

³⁴טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

³⁵Il n'est bon ni pour la terre, ni pour le fumier; on le jette dehors. Que celui qui a des oreilles pour entendre entende.

³⁵לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃