¹Tous les publicains et les gens de mauvaise vie s'approchaient de Jésus pour l'entendre.

¹ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃

²Et les pharisiens et les scribes murmuraient, disant: Cet homme accueille des gens de mauvaise vie, et mange avec eux.

²וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃

³Mais il leur dit cette parabole:

³וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃

⁴Quel homme d'entre vous, s'il a cent brebis, et qu'il en perde une, ne laisse les quatre-vingt-dix-neuf autres dans le désert pour aller après celle qui est perdue, jusqu'à ce qu'il la retrouve?

⁴מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃

⁵Lorsqu'il l'a retrouvée, il la met avec joie sur ses épaules,

⁵והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃

⁶et, de retour à la maison, il appelle ses amis et ses voisins, et leur dit: Réjouissez-vous avec moi, car j'ai retrouvé ma brebis qui était perdue.

⁶ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃

⁷De même, je vous le dis, il y aura plus de joie dans le ciel pour un seul pécheur qui se repent, que pour quatre-vingt-dix-neuf justes qui n'ont pas besoin de repentance.

⁷אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃

⁸Ou quelle femme, si elle a dix drachmes, et qu'elle en perde une, n'allume une lampe, ne balaie la maison, et ne cherche avec soin, jusqu'à ce qu'elle la retrouve?

⁸או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃

⁹Lorsqu'elle l'a retrouvée, elle appelle ses amies et ses voisines, et dit: Réjouissez-vous avec moi, car j'ai retrouvé la drachme que j'avais perdue.

⁹והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃

¹⁰De même, je vous le dis, il y a de la joie devant les anges de Dieu pour un seul pécheur qui se repent.

¹⁰כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃

¹¹Il dit encore: Un homme avait deux fils.

¹¹ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃

¹²Le plus jeune dit à son père: Mon père, donne-moi la part de bien qui doit me revenir. Et le père leur partagea son bien.

¹²ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃

¹³Peu de jours après, le plus jeune fils, ayant tout ramassé, partit pour un pays éloigné, où il dissipa son bien en vivant dans la débauche.

¹³ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃

¹⁴Lorsqu'il eut tout dépensé, une grande famine survint dans ce pays, et il commença à se trouver dans le besoin.

¹⁴ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃

¹⁵Il alla se mettre au service d'un des habitants du pays, qui l'envoya dans ses champs garder les pourceaux.

¹⁵וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃

¹⁶Il aurait bien voulu se rassasier des carouges que mangeaient les pourceaux, mais personne ne lui en donnait.

¹⁶ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃

¹⁷Etant rentré en lui-même, il se dit: Combien de mercenaires chez mon père ont du pain en abondance, et moi, ici, je meurs de faim!

¹⁷וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃

¹⁸Je me lèverai, j'irai vers mon père, et je lui dirai: Mon père, j'ai péché contre le ciel et contre toi,

¹⁸אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃

¹⁹je ne suis plus digne d'être appelé ton fils; traite-moi comme l'un de tes mercenaires.

¹⁹ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃

²⁰Et il se leva, et alla vers son père. Comme il était encore loin, son père le vit et fut ému de compassion, il courut se jeter à son cou et le baisa.

²⁰ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃

²¹Le fils lui dit: Mon père, j'ai péché contre le ciel et contre toi, je ne suis plus digne d'être appelé ton fils.

²¹ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃

²²Mais le père dit à ses serviteurs: Apportez vite la plus belle robe, et l'en revêtez; mettez-lui un anneau au doigt, et des souliers aux pieds.

²²ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃

²³Amenez le veau gras, et tuez-le. Mangeons et réjouissons-nous;

²³והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃

²⁴car mon fils que voici était mort, et il est revenu à la vie; il était perdu, et il est retrouvé. Et ils commencèrent à se réjouir.

²⁴כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃

²⁵Or, le fils aîné était dans les champs. Lorsqu'il revint et approcha de la maison, il entendit la musique et les danses.

²⁵ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃

²⁶Il appela un des serviteurs, et lui demanda ce que c'était.

²⁶ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃

²⁷Ce serviteur lui dit: Ton frère est de retour, et, parce qu'il l'a retrouvé en bonne santé, ton père a tué le veau gras.

²⁷ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃

²⁸Il se mit en colère, et ne voulut pas entrer. Son père sortit, et le pria d'entrer.

²⁸ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃

²⁹Mais il répondit à son père: Voici, il y a tant d'années que je te sers, sans avoir jamais transgressé tes ordres, et jamais tu ne m'as donné un chevreau pour que je me réjouisse avec mes amis.

²⁹ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃

³⁰Et quand ton fils est arrivé, celui qui a mangé ton bien avec des prostituées, c'est pour lui que tu as tué le veau gras!

³⁰ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃

³¹Mon enfant, lui dit le père, tu es toujours avec moi, et tout ce que j'ai est à toi;

³¹ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃

³²mais il fallait bien s'égayer et se réjouir, parce que ton frère que voici était mort et qu'il est revenu à la vie, parce qu'il était perdu et qu'il est retrouvé.

³²אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃