¹Jésus leur adressa une parabole, pour montrer qu'il faut toujours prier, et ne point se relâcher.

¹וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃

²Il dit: Il y avait dans une ville un juge qui ne craignait point Dieu et qui n'avait d'égard pour personne.

²ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃

³Il y avait aussi dans cette ville une veuve qui venait lui dire: Fais-moi justice de ma partie adverse.

³ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃

⁴Pendant longtemps il refusa. Mais ensuite il dit en lui-même: Quoique je ne craigne point Dieu et que je n'aie d'égard pour personne,

⁴וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃

⁵néanmoins, parce que cette veuve m'importune, je lui ferai justice, afin qu'elle ne vienne pas sans cesse me rompre la tête.

⁵אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃

⁶Le Seigneur ajouta: Entendez ce que dit le juge inique.

⁶ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃

⁷Et Dieu ne fera-t-il pas justice à ses élus, qui crient à lui jour et nuit, et tardera-t-il à leur égard?

⁷והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃

⁸Je vous le dis, il leur fera promptement justice. Mais, quand le Fils de l'homme viendra, trouvera-t-il la foi sur la terre?

⁸אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃

⁹Il dit encore cette parabole, en vue de certaines personnes se persuadant qu'elles étaient justes, et ne faisant aucun cas des autres:

⁹ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃

¹⁰Deux hommes montèrent au temple pour prier; l'un était pharisien, et l'autre publicain.

¹⁰שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃

¹¹Le pharisien, debout, priait ainsi en lui-même: O Dieu, je te rends grâces de ce que je ne suis pas comme le reste des hommes, qui sont ravisseurs, injustes, adultères, ou même comme ce publicain;

¹¹ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃

¹²je jeûne deux fois la semaine, je donne la dîme de tous mes revenus.

¹²אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃

¹³Le publicain, se tenant à distance, n'osait même pas lever les yeux au ciel; mais il se frappait la poitrine, en disant: O Dieu, sois apaisé envers moi, qui suis un pécheur.

¹³והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃

¹⁴Je vous le dis, celui-ci descendit dans sa maison justifié, plutôt que l'autre. Car quiconque s'élève sera abaissé, et celui qui s'abaisse sera élevé.

¹⁴אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃

¹⁵On lui amena aussi les petits enfants, afin qu'il les touchât. Mais les disciples, voyant cela, reprenaient ceux qui les amenaient.

¹⁵ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃

¹⁶Et Jésus les appela, et dit: Laissez venir à moi les petits enfants, et ne les en empêchez pas; car le royaume de Dieu est pour ceux qui leur ressemblent.

¹⁶ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃

¹⁷Je vous le dis en vérité, quiconque ne recevra pas le royaume de Dieu comme un petit enfant n'y entrera point.

¹⁷אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃

¹⁸Un chef interrogea Jésus, et dit: Bon maître, que dois-je faire pour hériter la vie éternelle?

¹⁸וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃

¹⁹Jésus lui répondit: Pourquoi m'appelles-tu bon? Il n'y a de bon que Dieu seul.

¹⁹ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃

²⁰Tu connais les commandements: Tu ne commettras point d'adultère; tu ne tueras point; tu ne déroberas point; tu ne diras point de faux témoignage; honore ton père et ta mère.

²⁰את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃

²¹J'ai, dit-il, observé toutes ces choses dès ma jeunesse.

²¹ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃

²²Jésus, ayant entendu cela, lui dit: Il te manque encore une chose: vends tout ce que tu as, distribue- le aux pauvres, et tu auras un trésor dans les cieux. Puis, viens, et suis-moi.

²²וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃

²³Lorsqu'il entendit ces paroles, il devint tout triste; car il était très riche.

²³ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃

²⁴Jésus, voyant qu'il était devenu tout triste, dit: Qu'il est difficile à ceux qui ont des richesses d'entrer dans le royaume de Dieu!

²⁴וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃

²⁵Car il est plus facile à un chameau de passer par le trou d'une aiguille qu'à un riche d'entrer dans le royaume de Dieu.

²⁵כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃

²⁶Ceux qui l'écoutaient dirent: Et qui peut être sauvé?

²⁶ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃

²⁷Jésus répondit: Ce qui est impossible aux hommes est possible à Dieu.

²⁷ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃

²⁸Pierre dit alors: Voici, nous avons tout quitté, et nous t'avons suivi.

²⁸ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃

²⁹Et Jésus leur dit: Je vous le dis en vérité, il n'est personne qui, ayant quitté, à cause du royaume de Dieu, sa maison, ou sa femme, ou ses frères, ou ses parents, ou ses enfants,

²⁹ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃

³⁰ne reçoive beaucoup plus dans ce siècle-ci, et, dans le siècle à venir, la vie éternelle.

³⁰ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃

³¹Jésus prit les douze auprès de lui, et leur dit: Voici, nous montons à Jérusalem, et tout ce qui a été écrit par les prophètes au sujet du Fils de l'homme s'accomplira.

³¹ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃

³²Car il sera livré aux païens; on se moquera de lui, on l'outragera, on crachera sur lui,

³²כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃

³³et, après l'avoir battu de verges, on le fera mourir; et le troisième jour il ressuscitera.

³³ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃

³⁴Mais ils ne comprirent rien à cela; c'était pour eux un langage caché, des paroles dont ils ne saisissaient pas le sens.

³⁴והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃

³⁵Comme Jésus approchait de Jéricho, un aveugle était assis au bord du chemin, et mendiait.

³⁵ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃

³⁶Entendant la foule passer, il demanda ce que c'était.

³⁶וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃

³⁷On lui dit: C'est Jésus de Nazareth qui passe.

³⁷ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃

³⁸Et il cria: Jésus, Fils de David, aie pitié de moi!

³⁸ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃

³⁹Ceux qui marchaient devant le reprenaient, pour le faire taire; mais il criait beaucoup plus fort: Fils de David, aie pitié de moi!

³⁹וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃

⁴⁰Jésus, s'étant arrêté, ordonna qu'on le lui amène; et, quand il se fut approché, il lui demanda:

⁴⁰ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃

⁴¹Que veux-tu que je te fasse? Il répondit: Seigneur, que je recouvre la vue.

⁴¹מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃

⁴²Et Jésus lui dit: Recouvre la vue; ta foi t'a sauvé.

⁴²ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃

⁴³A l'instant il recouvra la vue, et suivit Jésus, en glorifiant Dieu. Tout le peuple, voyant cela, loua Dieu.

⁴³ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃