1Je suis un narcisse de Saron, Un lis des vallées. -
1אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃
2Comme un lis au milieu des épines, Telle est mon amie parmi les jeunes filles. -
2כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃
3Comme un pommier au milieu des arbres de la forêt, Tel est mon bien-aimé parmi les jeunes hommes. J'ai désiré m'asseoir à son ombre, Et son fruit est doux à mon palais.
3כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃
4Il m'a fait entrer dans la maison du vin; Et la bannière qu'il déploie sur moi, c'est l'amour.
4הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃
5Soutenez-moi avec des gâteaux de raisins, Fortifiez-moi avec des pommes; Car je suis malade d'amour.
5סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃
6Que sa main gauche soit sous ma tête, Et que sa droite m'embrasse! -
6שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃
7Je vous en conjure, filles de Jérusalem, Par les gazelles et les biches des champs, Ne réveillez pas, ne réveillez pas l'amour, Avant qu'elle le veuille. -
7השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃
8C'est la voix de mon bien-aimé! Le voici, il vient, Sautant sur les montagnes, Bondissant sur les collines.
8קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃
9Mon bien-aimé est semblable à la gazelle Ou au faon des biches. Le voici, il est derrière notre mur, Il regarde par la fenêtre, Il regarde par le treillis.
9דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃
10Mon bien-aimé parle et me dit: Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!
10ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃
11Car voici, l'hiver est passé; La pluie a cessé, elle s'en est allée.
11כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃
12Les fleurs paraissent sur la terre, Le temps de chanter est arrivé, Et la voix de la tourterelle se fait entendre dans nos campagnes.
12הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃
13Le figuier embaume ses fruits, Et les vignes en fleur exhalent leur parfum. Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!
13התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃
14Ma colombe, qui te tiens dans les fentes du rocher, Qui te caches dans les parois escarpées, Fais-moi voir ta figure, Fais-moi entendre ta voix; Car ta voix est douce, et ta figure est agréable.
14יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃
15Prenez-nous les renards, Les petits renards qui ravagent les vignes; Car nos vignes sont en fleur.
15אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃
16Mon bien-aimé est à moi, et je suis à lui; Il fait paître son troupeau parmi les lis.
16דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃
17Avant que le jour se rafraîchisse, Et que les ombres fuient, Reviens!... sois semblable, mon bien-aimé, A la gazelle ou au faon des biches, Sur les montagnes qui nous séparent.
17עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃