¹Und Gott segnete Noah und seine Söhne und sprach zu ihnen: Seid fruchtbar und mehret euch und erfüllet die Erde!

¹ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ׃

²Furcht und Schrecken vor euch soll kommen über alle Tiere der Erde und über alle Vögel des Himmels, über alles, was auf Erden kriecht, und über alle Fische im Meer; in eure Hände seien sie gegeben!

²ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו׃

³Alles, was sich regt und lebt, soll euch zur Nahrung dienen; wie das grüne Kraut habe ich es euch alles gegeben.

³כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל׃

⁴Nur esset das Fleisch nicht, während seine Seele, sein Blut, noch in ihm ist!

⁴אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃

⁵Für euer Blut aber, für eure Seelen, will ich Rechenschaft fordern, von der Hand aller Tiere will ich sie fordern und von des Menschen Hand, von seines Bruders Hand will ich des Menschen Seele fordern.

⁵ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם׃

⁶Wer Menschenblut vergießt, des Blut soll auch durch Menschen vergossen werden; denn Gott hat den Menschen nach seinem Bild gemacht.

⁶שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם׃

⁷Ihr aber seid fruchtbar und mehret euch und reget euch auf Erden, daß euer viele werden darauf!

⁷ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה׃

⁸Und Gott sprach zu Noah und zu seinen Söhnen mit ihm:

⁸ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר׃

⁹Siehe, ich richte meinen Bund auf mit euch und mit euren Nachkommen,

⁹ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם׃

¹⁰auch mit allen lebendigen Wesen bei euch, mit Vögeln, Vieh und allen Tieren der Erde bei euch, mit allen, die aus der Arche gegangen sind, was für Tiere es seien auf Erden;

¹⁰ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃

¹¹und zwar will ich meinen Bund mit euch dafür aufrichten, daß forthin nie mehr alles Fleisch von dem Wasser der Sündflut ausgerottet werden, und daß auch keine Sündflut mehr kommen soll, um die Erde zu verderben.

¹¹והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃

¹²Und Gott sprach: Dies ist das Zeichen des Bundes, welchen ich stifte zwischen mir und euch und allen lebendigen Wesen, die bei euch sind, auf ewige Zeiten:

¹²ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃

¹³Meinen Bogen setze ich in die Wolken, der soll ein Zeichen des Bundes sein zwischen mir und der Erde.

¹³את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃

¹⁴Wenn es nun geschieht, daß ich Wolken über der Erde sammle, und der Bogen in den Wolken erscheint,

¹⁴והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן׃

¹⁵dann will ich an meinen Bund gedenken, welcher zwischen mir und euch und allen lebendigen Wesen von allem Fleisch besteht, daß forthin die Wasser nicht mehr zur Sündflut werden sollen, die alles Fleisch verderbe.

¹⁵וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר׃

¹⁶Darum soll der Bogen in den Wolken sein, daß ich ihn ansehe und gedenke an den ewigen Bund zwischen Gott und allen lebendigen Wesen von allem Fleisch, das auf Erden ist.

¹⁶והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ׃

¹⁷Und Gott sprach zu Noah: Das ist das Zeichen des Bundes, welchen ich aufgerichtet habe zwischen mir und allem Fleisch, das auf Erden ist!

¹⁷ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ׃

¹⁸Die drei Söhne Noahs aber, welche die Arche verließen, waren Sem, Ham und Japhet. Ham ist der Vater Kanaans.

¹⁸ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃

¹⁹Von diesen drei Söhnen Noahs ward die ganze Erde bevölkert.

¹⁹שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ׃

²⁰Noah aber begann und legte als Landmann einen Weinberg an.

²⁰ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃

²¹Da er aber von dem Weine trank, ward er betrunken und entblößte sich in seiner Hütte.

²¹וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה׃

²²Da nun Ham, Kanaans Vater, die Blöße seines Vaters sah, verriet er es seinen beiden Brüdern draußen.

²²וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ׃

²³Da nahmen Sem und Japhet das Kleid und legten es auf ihre Schultern und gingen rücklings und deckten ihres Vaters Blöße zu und wandten ihre Angesichter ab, daß sie ihres Vaters Blöße nicht sahen.

²³ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃

²⁴Als nun Noah von dem Wein erwachte und erfuhr, was ihm sein jüngster Sohn getan,

²⁴וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן׃

²⁵da sprach er: Verflucht sei Kanaan! Er sei ein Knecht der Knechte seiner Brüder!

²⁵ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃

²⁶Und weiter sprach er: Gepriesen sei der HERR, der Gott Sems, und Kanaan sei sein Knecht!

²⁶ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃

²⁷Gott breite Japhet aus und lasse ihn wohnen in Sems Hütten, und Kanaan sei sein Knecht!

²⁷יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו׃

²⁸Noah aber lebte nach der Sündflut noch 350 Jahre lang,

²⁸ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃

²⁹also daß Noahs ganzes Alter 950 Jahre betrug, als er starb.

²⁹ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃