¹Es nahte aber das Fest der ungesäuerten Brote, welches man Passah nennt.

¹ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃

²Und die Hohenpriester und Schriftgelehrten trachteten darnach, wie sie ihn umbringen könnten; denn sie fürchteten das Volk.

²והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃

³Es fuhr aber der Satan in Judas, genannt Ischariot, der aus der Zahl der Zwölf war.

³והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר׃

⁴Und er ging hin und besprach mit den Hohenpriestern und den Hauptleuten, wie er ihnen Jesus ausliefern wollte.

⁴וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם׃

⁵Und sie wurden froh und kamen überein, ihm Geld zu geben.

⁵וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃

⁶Und er versprach es und suchte eine gute Gelegenheit, um ihn ohne Volksauflauf an sie auszuliefern.

⁶ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃

⁷Es kam aber der Tag der ungesäuerten Brote, da man das Passah schlachten mußte.

⁷ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃

⁸Und er sandte Petrus und Johannes und sprach: Gehet hin, bereitet uns das Passah, damit wir es essen!

⁸וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃

⁹Sie aber sprachen: Wo willst du, daß wir es bereiten?

⁹ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃

¹⁰Er aber sprach zu ihnen: Siehe, wenn ihr in die Stadt hineinkommet, so wird euch ein Mensch begegnen, der einen Krug mit Wasser trägt; dem folget in das Haus, in das er hineingeht,

¹⁰ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃

¹¹und sprechet zu dem Hausherrn: Der Meister läßt dir sagen: Wo ist die Herberge, in der ich das Passah mit meinen Jüngern essen kann?

¹¹ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃

¹²Und jener wird euch einen großen, mit Polstern belegten Saal zeigen; daselbst bereitet es zu.

¹²והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃

¹³Sie gingen hin und fanden es, wie er ihnen gesagt hatte, und bereiteten das Passah.

¹³וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃

¹⁴Und als die Stunde kam, setzte er sich zu Tische und die zwölf Apostel mit ihm.

¹⁴ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו׃

¹⁵Und er sprach zu ihnen: Mich hat herzlich verlangt, dieses Passah mit euch zu essen, ehe ich leide.

¹⁵ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי׃

¹⁶Denn ich sage euch, ich werde es nicht mehr essen, bis es erfüllt sein wird im Reiche Gottes.

¹⁶כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים׃

¹⁷Und er nahm den Kelch, dankte und sprach: Nehmet diesen und teilet ihn unter euch!

¹⁷ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃

¹⁸Denn ich sage euch, ich werde hinfort nicht mehr von dem Gewächs des Weinstocks trinken, bis das Reich Gottes gekommen ist.

¹⁸כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים׃

¹⁹Und er nahm das Brot, dankte, brach es, gab es ihnen und sprach: Das ist mein Leib, der für euch gegeben wird; das tut zu meinem Gedächtnis!

¹⁹ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃

²⁰ebenso auch den Kelch nach dem Mahle und sprach: Dieser Kelch ist der neue Bund in meinem Blute, das für euch vergossen wird.

²⁰וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃

²¹Doch siehe, die Hand dessen, der mich verrät, ist mit mir auf dem Tische.

²¹אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן׃

²²Denn des Menschen Sohn geht zwar dahin, wie es bestimmt ist; aber wehe dem Menschen, durch welchen er verraten wird!

²²כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃

²³Und sie fingen an, sich untereinander zu befragen, welcher von ihnen es wohl wäre, der solches tun würde.

²³והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃

²⁴Es entstand aber auch ein Streit unter ihnen, wer von ihnen für den Größten zu halten sei.

²⁴וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃

²⁵Er aber sagte zu ihnen: Die Könige der Völker herrschen über sie, und ihre Gewalthaber heißt man Wohltäter.

²⁵ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃

²⁶Ihr aber nicht also; sondern der Größte unter euch soll sein wie der Jüngste, und der Gebieter wie der Diener.

²⁶ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃

²⁷Denn wer ist größer: wer zu Tische sitzt, oder der Diener? Ist es nicht der, welcher zu Tische sitzt? Ich aber bin mitten unter euch wie der Diener.

²⁷כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃

²⁸Ihr aber seid die, welche bei mir ausgeharrt haben in meinen Anfechtungen.

²⁸ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי׃

²⁹Und ich verordne euch, wie mir mein Vater das Reich verordnet hat,

²⁹לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃

³⁰daß ihr an meinem Tische in meinem Reiche essen und trinken und auf Thronen sitzen sollt, um die zwölf Stämme Israels zu richten.

³⁰למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃

³¹Es sprach aber der Herr: Simon, Simon, siehe, der Satan hat euch begehrt, um euch zu sichten wie den Weizen;

³¹ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃

³²ich aber habe für dich gebetet, daß dein Glaube nicht aufhöre; und wenn du dich dereinst bekehrst, so stärke deine Brüder!

³²ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃

³³Er aber sprach zu ihm: Herr, ich bin bereit, mit dir ins Gefängnis und in den Tod zu gehen!

³³והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃

³⁴Er aber sprach: Ich sage dir, Petrus, der Hahn wird heute nicht krähen, ehe du dreimal geleugnet hast, daß du mich kennst!

³⁴ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃

³⁵Und er sprach zu ihnen: Als ich euch aussandte ohne Beutel und Tasche und Schuhe, hat euch etwas gemangelt? Sie sprachen: Nichts!

³⁵ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃

³⁶Nun sprach er zu ihnen: Aber jetzt, wer einen Beutel hat, der nehme ihn, gleicherweise auch die Tasche; und wer es nicht hat, der verkaufe sein Kleid und kaufe ein Schwert.

³⁶ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃

³⁷Denn ich sage euch, auch dieses Schriftwort muß sich an mir erfüllen: «Und er ist unter die Übeltäter gerechnet worden.» Denn was sich auf mich bezieht, das geht in Erfüllung!

³⁷כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃

³⁸Sie sprachen: Herr, siehe, hier sind zwei Schwerter! Er aber sprach zu ihnen: Es ist genug!

³⁸ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃

³⁹Und er ging hinaus und begab sich nach seiner Gewohnheit an den Ölberg. Es folgten ihm aber auch die Jünger.

³⁹ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃

⁴⁰Und als er an den Ort gekommen war, sprach er zu ihnen: Betet, daß ihr nicht in Anfechtung fallet!

⁴⁰ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃

⁴¹Und er riß sich von ihnen los, ungefähr einen Steinwurf weit, kniete nieder, betete

⁴¹והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃

⁴²und sprach: Vater, wenn du willst, so nimm diesen Kelch von mir! Doch nicht mein, sondern dein Wille geschehe!

⁴²אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃

⁴³Da erschien ihm ein Engel vom Himmel und stärkte ihn.

⁴³וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃

⁴⁴Und er geriet in Todesangst und betete inbrünstiger; und sein Schweiß wurde wie Blutstropfen, die auf die Erde fielen.

⁴⁴ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃

⁴⁵Und als er vom Gebet aufstand und zu seinen Jüngern kam, fand er sie schlafend vor Traurigkeit.

⁴⁵ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃

⁴⁶Und er sprach zu ihnen: Was schlafet ihr? Stehet auf und betet, daß ihr nicht in Anfechtung fallet!

⁴⁶]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃

⁴⁷Während er aber noch redete, siehe, da kam eine Schar, und der, welcher Judas hieß, einer der Zwölf, ging vor ihnen her und näherte sich Jesus, um ihn zu küssen.

⁴⁷]74-64[׃

⁴⁸Jesus aber sprach zu ihm: Judas, mit einem Kuß verrätst du des Menschen Sohn?

⁴⁸ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃

⁴⁹Als nun seine Begleiter sahen, was da werden wollte, sprachen sie zu ihm: Herr, sollen wir mit dem Schwerte dreinschlagen?

⁴⁹והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃

⁵⁰Und einer von ihnen schlug den Knecht des Hohenpriesters und hieb ihm sein rechtes Ohr ab.

⁵⁰ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃

⁵¹Da antwortete Jesus und sprach: Lasset es hierbei bewenden! Und er rührte das Ohr an und heilte ihn.

⁵¹ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃

⁵²Es sprach aber Jesus zu den Hohenpriestern und Hauptleuten des Tempels und den Ältesten, die an ihn herangetreten waren: Wie gegen einen Räuber seid ihr ausgezogen mit Schwertern und mit Stöcken!

⁵²ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃

⁵³Als ich täglich bei euch im Tempel war, habt ihr die Hand nicht gegen mich ausgestreckt. Aber dies ist eure Stunde und die Macht der Finsternis.

⁵³ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃

⁵⁴Nachdem sie ihn nun festgenommen hatten, führten sie ihn ab und brachten ihn in das Haus des Hohenpriesters. Petrus aber folgte von ferne.

⁵⁴ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃

⁵⁵Da sie aber mitten im Hof ein Feuer angezündet hatten und beisammen saßen, setzte sich Petrus mitten unter sie.

⁵⁵ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃

⁵⁶Es sah ihn aber eine Magd beim Feuer sitzen, schaute ihn an und sprach: Der war auch mit ihm!

⁵⁶ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃

⁵⁷Er aber leugnete und sprach: Weib, ich kenne ihn nicht!

⁵⁷ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃

⁵⁸Und bald darnach sah ihn ein anderer und sprach: Du bist auch einer von ihnen! Petrus aber sprach: Mensch, ich bin's nicht!

⁵⁸ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃

⁵⁹Und nach einer Weile von ungefähr einer Stunde bekräftigte es ein anderer und sprach: Wahrhaftig, der war auch mit ihm; denn er ist ein Galiläer!

⁵⁹ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃

⁶⁰Petrus aber sprach: Mensch, ich weiß nicht, was du sagst! Und alsbald, während er noch redete, krähte der Hahn.

⁶⁰ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃

⁶¹Und der Herr wandte sich um und sah Petrus an. Da erinnerte sich Petrus an das Wort des Herrn, das er zu ihm gesprochen hatte: Ehe der Hahn kräht, wirst du mich dreimal verleugnen!

⁶¹ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃

⁶²Und er ging hinaus und weinte bitterlich.

⁶²ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃

⁶³Die Männer aber, die Jesus festhielten, verspotteten und mißhandelten ihn;

⁶³והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו׃

⁶⁴sie verhüllten ihn, schlugen ihn ins Angesicht, fragten ihn und sprachen: Weissage uns, wer ist's, der dich geschlagen hat?

⁶⁴ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך׃

⁶⁵Und viele andere Lästerungen sprachen sie gegen ihn aus.

⁶⁵ועוד גדופים אחרים הרבו עליו׃

⁶⁶Und als es Tag geworden, versammelten sich die Ältesten des Volkes, die Hohenpriester und Schriftgelehrten, und führten ihn ab vor ihren Hohen Rat;

⁶⁶ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו׃

⁶⁷und sie sprachen: Bist du der Christus? Sage es uns! Er aber sprach zu ihnen: Wenn ich es euch sagte, so würdet ihr es nicht glauben;

⁶⁷ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃

⁶⁸wenn ich aber auch fragte, so würdet ihr mir nicht antworten.

⁶⁸וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני׃

⁶⁹Von nun an aber wird des Menschen Sohn sitzen zur Rechten der Kraft Gottes.

⁶⁹אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים׃

⁷⁰Da sprachen sie alle: Bist du also der Sohn Gottes? Er aber sprach zu ihnen: Ihr saget, was ich bin!

⁷⁰ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא׃

⁷¹Da sprachen sie: Was bedürfen wir weiter Zeugnis? Denn wir selbst haben es aus seinem Munde gehört.

⁷¹ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו׃