¹Und sie kamen ans andere Ufer des Meeres in die Landschaft der Gadarener.

¹ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃

²Und als er aus dem Schiffe gestiegen war, lief ihm alsbald aus den Gräbern ein Mensch mit einem unreinen Geist entgegen,

²והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃

³der seine Wohnung in den Gräbern hatte. Und niemand konnte ihn binden, auch nicht mit Ketten;

³ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃

⁴denn schon oft war er mit Fußfesseln und Ketten gebunden worden, aber die Ketten wurden von ihm zerrissen und die Fußfesseln zerrieben; und niemand vermochte ihn zu bändigen.

⁴כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃

⁵Und er war allezeit, Tag und Nacht, in den Gräbern und auf den Bergen, schrie und schlug sich selbst mit Steinen.

⁵ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃

⁶Als er aber Jesus von ferne sah, lief er und warf sich vor ihm nieder,

⁶ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃

⁷schrie mit lauter Stimme und sprach: Jesus, du Sohn Gottes, des Höchsten, was habe ich mit dir zu schaffen? Ich beschwöre dich bei Gott, daß du mich nicht peinigest!

⁷ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃

⁸Denn er sprach zu ihm: Fahre aus, du unreiner Geist, aus dem Menschen!

⁸כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃

⁹Und er fragte ihn: Wie heißest du? Und er antwortete und sprach: Legion heiße ich; denn wir sind viele!

⁹וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃

¹⁰Und er bat ihn sehr, sie nicht aus dem Lande zu verweisen.

¹⁰ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃

¹¹Es war aber dort an den Bergen eine große Herde Schweine zur Weide.

¹¹ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃

¹²Und die Dämonen baten ihn und sprachen: Schicke uns in die Schweine, damit wir in sie fahren!

¹²ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃

¹³Und alsbald erlaubte es ihnen Jesus. Und die unreinen Geister fuhren aus und fuhren in die Schweine. Und die Herde stürzte sich den Abhang hinunter in das Meer (ihrer waren etwa zweitausend), und sie ertranken im Meer.

¹³וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃

¹⁴Die Hirten aber flohen und verkündigten es in der Stadt und auf dem Lande. Und sie gingen hinaus zu sehen, was da geschehen war.

¹⁴וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃

¹⁵Und sie kommen zu Jesus und sehen den Besessenen, der die Legion gehabt hatte, dasitzen, bekleidet und vernünftig; und sie fürchteten sich.

¹⁵ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃

¹⁶Und die es gesehen hatten, erzählten ihnen, wie es mit dem Besessenen zugegangen war, und das von den Schweinen.

¹⁶ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃

¹⁷Da fingen sie an, ihn zu bitten, er möge aus ihren Grenzen weichen.

¹⁷ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃

¹⁸Und als er in das Schiff trat, bat ihn der besessen Gewesene, daß er bei ihm bleiben dürfe.

¹⁸ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃

¹⁹Aber Jesus ließ es ihm nicht zu, sondern sprach zu ihm: Gehe in dein Haus, zu den Deinen, und verkündige ihnen, wie Großes der Herr an dir getan und wie er sich deiner erbarmt hat!

¹⁹ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃

²⁰Und er ging hin und fing an im Gebiet der Zehn-Städte zu verkündigen, wie Großes Jesus an ihm getan habe; und jedermann verwunderte sich.

²⁰וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃

²¹Und als Jesus im Schiffe wieder ans jenseitige Ufer hinübergefahren war, versammelte sich viel Volk bei ihm; und er war am Meer.

²¹וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃

²²Da kam einer der Obersten der Synagoge, namens Jairus; und als er ihn erblickte, warf er sich ihm zu Füßen,

²²והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃

²³bat ihn sehr und sprach: Mein Töchterlein liegt in den letzten Zügen; ich bitte dich, komm und lege ihr die Hände auf, daß sie gesund werde und am Leben bleibe!

²³ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃

²⁴Und er ging mit ihm; und es folgte ihm viel Volk nach, und sie drängten ihn.

²⁴וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃

²⁵Und es war eine Frau, die hatte zwölf Jahre den Blutfluß,

²⁵ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃

²⁶und hatte viel erlitten von vielen Ärzten und all ihr Gut aufgewendet, ohne daß es ihr geholfen hätte, es war vielmehr noch schlimmer mit ihr geworden.

²⁶והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃

²⁷Als sie nun von Jesus hörte, kam sie unter dem Volke von hinten herzu und rührte sein Kleid an.

²⁷ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃

²⁸Denn sie sprach: Wenn ich nur seine Kleider anrühre, so ist mir geholfen!

²⁸כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃

²⁹Und alsbald vertrocknete der Quell ihres Blutes, und sie merkte es am Leibe, daß sie von der Plage geheilt war.

²⁹וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃

³⁰Jesus aber, der an sich selbst bemerkt hatte, daß eine Kraft von ihm ausgegangen war, wandte sich alsbald unter dem Volke um und sprach: Wer hat meine Kleider angerührt?

³⁰וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃

³¹Da sprachen seine Jünger zu ihm: Du siehst, wie das Volk dich drängt, und sprichst: Wer hat mich angerührt?

³¹ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃

³²Und er sah sich um nach der, die das getan hatte.

³²ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃

³³Aber die Frau kam mit Furcht und Zittern, weil sie wußte, was an ihr geschehen war, kam und warf sich vor ihm nieder und sagte ihm die ganze Wahrheit.

³³ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃

³⁴Er aber sprach zu ihr: Tochter, dein Glaube hat dir geholfen! Gehe hin im Frieden und sei von deiner Plage gesund!

³⁴ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃

³⁵Während er noch redete, kommen etliche von den Leuten des Obersten der Synagoge und sprechen: Deine Tochter ist gestorben, was bemühst du den Meister noch?

³⁵עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃

³⁶Sobald aber Jesus dies Wort hörte, sprach er zum Obersten der Synagoge: Fürchte dich nicht, glaube nur!

³⁶וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃

³⁷Und er ließ niemand mitgehen als Petrus und Jakobus und Johannes, den Bruder des Jakobus.

³⁷ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃

³⁸Und er kommt in das Haus des Obersten der Synagoge und sieht das Getümmel und wie arg sie weinten und heulten.

³⁸ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃

³⁹Und er geht hinein und spricht zu ihnen: Was macht ihr für ein Getümmel und weint? Das Kind ist nicht gestorben, sondern es schläft.

³⁹ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃

⁴⁰Und sie verlachten ihn. Er aber, nachdem er alle hinausgewiesen, nahm mit sich des Kindes Vater und Mutter und die, welche bei ihm waren, und ging hinein, wo das Kind lag.

⁴⁰וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃

⁴¹Und er ergriff des Kindes Hand und sprach zu ihm: Talita kumi, das heißt übersetzt: Mägdlein, ich sage dir, stehe auf!

⁴¹ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃

⁴²Und alsbald stand das Mägdlein auf und wandelte; es war nämlich zwölf Jahre alt. Und sie entsetzten sich sehr.

⁴²ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃

⁴³Und er gebot ihnen ernstlich, daß es niemand erfahren dürfe, und befahl, man solle ihr zu essen geben.

⁴³ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃