¹Und er zog von dannen und kam in seine Vaterstadt; und seine Jünger folgten ihm nach.

¹ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃

²Und als der Sabbat kam, fing er an in der Synagoge zu lehren; und die vielen, die zuhörten, erstaunten und sprachen: Woher kommt diesem solches? Und was ist das für eine Weisheit, die ihm gegeben ist, und geschehen solche Taten durch seine Hände?

²וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃

³Ist er nicht der Zimmermann, der Sohn der Maria, der Bruder des Jakobus und Joses und Judas und Simon? Und sind nicht seine Schwestern hier bei uns? Und sie nahmen Anstoß an ihm.

³הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃

⁴Jesus aber sprach zu ihnen: Ein Prophet ist nirgends verachtet außer in seiner Vaterstadt und bei seinen Verwandten und in seinem Hause.

⁴ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃

⁵Und er konnte daselbst kein Wunder tun, außer daß er wenigen Kranken die Hände auflegte und sie heilte.

⁵ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃

⁶Und er verwunderte sich wegen ihres Unglaubens und zog durch die Dörfer ringsumher und lehrte.

⁶ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃

⁷Und er rief die Zwölf zu sich und fing an, sie je zwei und zwei auszusenden, und gab ihnen Macht über die unreinen Geister.

⁷ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

⁸Und er befahl ihnen, sie sollten nichts auf den Weg nehmen als nur einen Stab, keine Tasche, kein Brot, kein Geld im Gürtel,

⁸ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃

⁹sondern nur Sandalen an den Füßen tragen und nicht zwei Röcke anziehen.

⁹רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃

¹⁰Und er sprach zu ihnen: Wo ihr in ein Haus eintretet, da bleibet, bis ihr von dannen ziehet.

¹⁰ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃

¹¹Und wenn ein Ort euch nicht aufnimmt und man euch nicht hören will, da zieht von dannen und schüttelt den Staub von euren Füßen, ihnen zum Zeugnis.

¹¹וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃

¹²Und sie gingen und predigten, man solle Buße tun,

¹²ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃

¹³und trieben viele Dämonen aus und salbten viele Kranke mit Öl und heilten sie.

¹³ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃

¹⁴Und der König Herodes hörte das (denn sein Name ward bekannt), und er sprach: Johannes der Täufer ist von den Toten auferstanden; darum wirken die Wunderkräfte durch ihn!

¹⁴וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃

¹⁵Andere aber sprachen: Es ist Elia; wieder andere: Es ist ein Prophet oder wie einer der Propheten.

¹⁵ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃

¹⁶Da es also Herodes hörte, sprach er: Es ist Johannes, den ich enthauptet habe; der ist von den Toten auferstanden!

¹⁶וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃

¹⁷Denn er, Herodes, hatte ausgesandt und Johannes greifen und ihn im Gefängnis binden lassen, wegen Herodias, des Weibes seines Bruders Philippus, weil er sie zur Frau genommen hatte.

¹⁷כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

¹⁸Denn Johannes hatte zu Herodes gesagt: Es ist dir nicht erlaubt, deines Bruders Weib zu haben!

¹⁸יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

¹⁹Herodias aber stellte ihm nach und wollte ihn töten, und sie vermochte es nicht.

¹⁹ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

²⁰Denn Herodes fürchtete den Johannes, weil er wußte, daß er ein gerechter und heiliger Mann war, und er bewachte ihn und gehorchte ihm in manchem und hörte ihn gern.

²⁰כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

²¹Als aber ein gelegener Tag kam, da Herodes seinen Großen und Obersten und den Vornehmsten des galiläischen Landes an seinem Geburtstag ein Gastmahl gab,

²¹ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

²²da trat die Tochter der Herodias herein und tanzte. Das gefiel dem Herodes und denen, die mit ihm zu Tische saßen. Da sprach der König zu dem Mädchen: Erbitte von mir, was du willst, so will ich es dir geben!

²²ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃

²³Und er schwur ihr: Was du auch von mir erbitten wirst, das will ich dir geben, bis zur Hälfte meines Königreichs.

²³וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃

²⁴Da ging sie hinaus und sprach zu ihrer Mutter: Was soll ich erbitten? Diese aber sprach: Das Haupt Johannes des Täufers!

²⁴ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃

²⁵Und alsbald ging sie eilends zum König hinein, bat und sprach: Ich will, daß du mir gäbest jetzt gleich auf einer Schüssel das Haupt Johannes des Täufers!

²⁵ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

²⁶Da ward der König sehr betrübt; doch um des Eides und um derer willen, die mit ihm zu Tische saßen, wollte er sie nicht abweisen.

²⁶ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

²⁷Und der König schickte alsbald einen von der Wache hin und befahl, sein Haupt zu bringen.

²⁷ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃

²⁸Dieser ging hin und enthauptete ihn im Gefängnis und brachte sein Haupt auf einer Schüssel und gab es dem Mädchen, und das Mädchen gab es seiner Mutter.

²⁸וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃

²⁹Und als seine Jünger es hörten, kamen sie und nahmen seinen Leichnam und legten ihn in ein Grab.

²⁹וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃

³⁰Und die Apostel versammelten sich bei Jesus und verkündigten ihm alles, was sie getan und gelehrt hatten.

³⁰ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃

³¹Und er sprach zu ihnen: Kommet ihr allein abseits an einen einsamen Ort und ruhet ein wenig! Denn es waren viele, die ab und zugingen, und sie hatten nicht einmal Zeit zu essen.

³¹ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃

³²Und sie fuhren allein zu Schiff an einen einsamen Ort.

³²וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃

³³Und viele sahen sie wegfahren und merkten es; und sie liefen aus allen Städten zu Fuß dort zusammen und kamen ihnen zuvor.

³³וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃

³⁴Und als Jesus ausstieg, sah er eine große Menge Volks und hatte Erbarmen mit ihnen; denn sie waren wie Schafe, die keinen Hirten haben; und er fing an, sie vieles zu lehren.

³⁴ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃

³⁵Und als nun der Tag fast dahin war, traten seine Jünger zu ihm und sagten: Dieser Ort ist öde, und der Tag ist fast dahin.

³⁵ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃

³⁶Entlasse sie, damit sie in die Gehöfte und Dörfer ringsumher gehen und sich Brot kaufen; denn sie haben nichts zu essen.

³⁶שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃

³⁷Er aber antwortete und sprach zu ihnen: Gebet ihr ihnen zu essen! Und sie sprachen zu ihm: Sollen wir hingehen und für zweihundert Denare Brot kaufen und ihnen zu essen geben?

³⁷ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃

³⁸Er aber sprach zu ihnen: Wie viele Brote habt ihr? Gehet hin und sehet! Und als sie es erkundigt hatten, sprachen sie: Fünf, und zwei Fische.

³⁸ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃

³⁹Und er befahl ihnen, daß sich alle nach Tischgesellschaften ins grüne Gras setzen sollten.

³⁹ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃

⁴⁰Und sie setzten sich gruppenweise, zu hundert und zu fünfzig.

⁴⁰וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃

⁴¹Und er nahm die fünf Brote und die zwei Fische, blickte zum Himmel empor und dankte, brach die Brote und gab sie seinen Jüngern, damit sie sie ihnen vorlegten; auch die zwei Fische teilte er unter alle.

⁴¹ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃

⁴²Und sie aßen alle und wurden satt.

⁴²ויאכלו כלם וישבעו׃

⁴³Und sie hoben auf an Brocken zwölf Körbe voll, und von den Fischen.

⁴³וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃

⁴⁴Und die, welche die Brote gegessen hatten, waren fünftausend Männer.

⁴⁴והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃

⁴⁵Und alsbald nötigte er seine Jünger, in das Schiff zu steigen und vor ihm ans jenseitige Ufer, nach Bethsaida, voraus zu fahren, bis er das Volk entlassen hätte.

⁴⁵ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃

⁴⁶Und nachdem er sie verabschiedet hatte, ging er auf einen Berg, um zu beten.

⁴⁶ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃

⁴⁷Und als es Abend geworden, war das Schiff mitten auf dem Meere und er allein auf dem Lande.

⁴⁷ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃

⁴⁸Und er sah, daß sie beim Rudern Not litten; denn der Wind war ihnen entgegen. Und um die vierte Nachtwache kommt er zu ihnen, auf dem Meere wandelnd; und er wollte bei ihnen vorübergehen.

⁴⁸וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃

⁴⁹Als sie ihn aber auf dem Meere wandeln sahen, meinten sie, es sei ein Gespenst, und schrieen.

⁴⁹והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃

⁵⁰Denn sie sahen ihn alle und erschraken. Er aber redete alsbald mit ihnen und sprach: Seid getrost! Ich bin's; fürchtet euch nicht!

⁵⁰כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃

⁵¹Und er stieg zu ihnen in das Schiff, und der Wind legte sich. Und sie erstaunten bei sich selbst über die Maßen und verwunderten sich.

⁵¹וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃

⁵²Denn sie waren nicht verständig geworden durch die Brote; denn ihr Herz war verhärtet.

⁵²כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃

⁵³Und sie fuhren hinüber ans Land, kamen nach Genezareth und landeten dort.

⁵³ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃

⁵⁴Und als sie aus dem Schiffe traten, erkannten die Leute ihn alsbald,

⁵⁴ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃

⁵⁵durchliefen die ganze umliegende Landschaft und fingen an, die Kranken auf den Betten dorthin zu tragen, wo sie hörten, daß er sei.

⁵⁵וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃

⁵⁶Und wo er in Dörfer oder Städte oder Gehöfte einkehrte, da legten sie die Kranken auf die freien Plätze und baten ihn, daß sie nur den Saum seines Kleides anrühren dürften. Und so viele ihn anrührten, die wurden gesund.

⁵⁶ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃