¹Und Jesus hob an und redete wieder in Gleichnissen zu ihnen und sprach:

¹ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

²Das Himmelreich ist einem menschlichen König gleich, der seinem Sohne Hochzeit machte.

²דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

³Und er sandte seine Knechte aus, um die Geladenen zur Hochzeit zu rufen; aber sie wollten nicht kommen.

³וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

⁴Da sandte er nochmals andere Knechte und sprach: Siehe, meine Mahlzeit habe ich bereitet; meine Ochsen und das Mastvieh sind geschlachtet, und alles ist bereit; kommet zur Hochzeit!

⁴ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

⁵Sie aber achteten nicht darauf, sondern gingen hin, der eine auf seinen Acker, der andere zu seinem Gewerbe;

⁵והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

⁶die übrigen aber ergriffen seine Knechte, mißhandelten und töteten sie.

⁶והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

⁷Da wurde der König zornig, sandte seine Heere aus und brachte diese Mörder um und zündete ihre Stadt an.

⁷ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

⁸Dann sprach er zu seinen Knechten: Die Hochzeit ist zwar bereit, aber die Geladenen waren nicht würdig;

⁸אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

⁹darum gehet hin an die Kreuzungen der Straßen und ladet zur Hochzeit, soviele ihr findet!

⁹לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

¹⁰Und die Knechte gingen hinaus auf die Straßen und brachten alle zusammen, die sie fanden, Böse und Gute, und der Hochzeitssaal ward voll von Gästen.

¹⁰ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

¹¹Als aber der König hineinging, die Gäste zu besehen, sah er daselbst einen Menschen, der kein hochzeitliches Kleid anhatte;

¹¹ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

¹²und er sprach zu ihm: Freund, wie bist du hereingekommen und hast doch kein hochzeitliches Kleid an? Er aber verstummte.

¹²ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

¹³Da sprach der König zu den Dienern: Bindet ihm Hände und Füße und werfet ihn hinaus in die äußerste Finsternis! Da wird das Heulen und Zähneknirschen sein.

¹³ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

¹⁴Denn viele sind berufen, aber wenige sind auserwählt!

¹⁴כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁵Da gingen die Pharisäer und hielten Rat, wie sie ihn in der Rede fangen könnten.

¹⁵וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

¹⁶Und sie sandten ihre Jünger samt den Herodianern zu ihm und sprachen: Meister, wir wissen, daß du wahrhaftig bist und den Weg Gottes in Wahrheit lehrst und auf niemand Rücksicht nimmst; denn du siehst die Person der Menschen nicht an.

¹⁶וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

¹⁷Darum sage uns, was dünkt dich: Ist es erlaubt, dem Kaiser die Steuer zu geben, oder nicht?

¹⁷לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

¹⁸Als aber Jesus ihre Bosheit merkte, sprach er: Ihr Heuchler, was versucht ihr mich?

¹⁸וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

¹⁹Zeiget mir die Steuermünze! Da reichten sie ihm einen Denar.

¹⁹הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

²⁰Und er spricht zu ihnen: Wessen ist das Bild und die Aufschrift?

²⁰ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

²¹Sie sprachen zu ihm: Des Kaisers. Da spricht er zu ihnen: So gebet dem Kaiser, was des Kaisers ist, und Gott, was Gottes ist!

²¹ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²²Und als sie das hörten, verwunderten sie sich, und sie ließen ihn und gingen davon.

²²וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

²³An jenem Tage traten Sadduzäer zu ihm, die da sagen, es gebe keine Auferstehung, fragten ihn

²³ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

²⁴und sprachen: Meister, Mose hat gesagt: «Wenn jemand ohne Kinder stirbt, so soll sein Bruder dessen Frau zur Ehe nehmen und seinem Bruder Nachkommen erwecken.»

²⁴רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁵Nun waren bei uns sieben Brüder. Der erste heiratete und starb; und weil er keine Nachkommen hatte, hinterließ er seine Frau seinem Bruder.

²⁵ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

²⁶Desgleichen auch der andere und der dritte, bis zum siebenten.

²⁶וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

²⁷Zuletzt, nach allen, starb auch die Frau.

²⁷ואחרי כלם מתה גם האשה׃

²⁸In der Auferstehung nun, wem von den Sieben wird sie als Frau angehören? Denn alle haben sie zur Frau gehabt.

²⁸ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

²⁹Aber Jesus antwortete und sprach zu ihnen: Ihr irrt, weil ihr weder die Schrift noch die Kraft Gottes kennt.

²⁹ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

³⁰Denn in der Auferstehung freien sie nicht, noch lassen sie sich freien, sondern sie sind wie die Engel Gottes im Himmel.

³⁰כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

³¹Was aber die Auferstehung der Toten betrifft, habt ihr nicht gelesen, was euch von Gott gesagt ist, der da spricht:

³¹ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

³²«Ich bin der Gott Abrahams und der Gott Isaaks und der Gott Jakobs»? Er ist aber nicht ein Gott der Toten, sondern der Lebendigen.

³²אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

³³Und als die Menge solches hörte, erstaunte sie über seine Lehre.

³³וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

³⁴Als nun die Pharisäer hörten, daß er den Sadduzäern den Mund gestopft, versammelten sie sich;

³⁴והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

³⁵und einer von ihnen, ein Schriftgelehrter, versuchte ihn und sprach:

³⁵ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

³⁶Meister, welches ist das größte Gebot im Gesetz?

³⁶רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

³⁷Jesus sprach zu ihm: «Du sollst den Herrn, deinen Gott, lieben mit deinem ganzen Herzen und mit deiner ganzen Seele und mit deinem ganzen Gemüt.»

³⁷ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

³⁸Das ist das erste und größte Gebot.

³⁸זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

³⁹Ein anderes aber ist ihm gleich: «Du sollst deinen Nächsten lieben wie dich selbst.»

³⁹והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

⁴⁰An diesen zwei Geboten hängt das ganze Gesetz und die Propheten.

⁴⁰בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

⁴¹Als nun die Pharisäer versammelt waren, fragte sie Jesus

⁴¹ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

⁴²und sprach: Was dünkt euch von Christus? Wessen Sohn ist er? Sie sagten zu ihm: Davids.

⁴²מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

⁴³Er spricht zu ihnen: Wie nennt ihn denn David im Geiste «Herr», da er spricht:

⁴³ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

⁴⁴«Der Herr hat zu meinem Herrn gesagt: Setze dich zu meiner Rechten, bis ich deine Feinde hinlege als Schemel deiner Füße»?

⁴⁴נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁵Wenn also David ihn Herr nennt, wie ist er denn sein Sohn?

⁴⁵ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

⁴⁶Und niemand konnte ihm ein Wort antworten. Auch unterstand sich von jenem Tage an niemand mehr, ihn zu fragen.

⁴⁶ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃