1An den Strömen Babels saßen wir und weinten, wenn wir Zions gedachten.
1על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃
2An den Weiden, die dort sind, hängten wir unsre Harfen auf.
2על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃
3Denn die uns daselbst gefangen hielten, forderten Lieder von uns, und unsre Peiniger, daß wir fröhlich seien: «Singet uns eines von den Zionsliedern!»
3כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃
4Wie sollten wir des HERRN Lied singen auf fremdem Boden?
4איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃
5Vergesse ich deiner, Jerusalem, so verdorre meine Rechte!
5אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃
6Meine Zunge müsse an meinem Gaumen kleben, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht über meine höchste Freude setze!
6תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃
7Gedenke, HERR, den Kindern Edoms den Tag Jerusalems, wie sie sprachen: «Zerstöret, zerstöret sie bis auf den Grund!»
7זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃
8Tochter Babel, du Verwüsterin! Wohl dem, der dir vergilt, was du uns angetan!
8בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃
9Wohl dem, der deine Kindlein nimmt und sie zerschmettert am Felsgestein!
9אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃