1Eine Unterweisung. Von Asaph. O Gott, warum hast du uns für immer verworfen und raucht dein Zorn wider die Schafe deiner Weide?
1משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃
2Gedenke deiner Gemeinde, die du vor alters erworben, an den Stamm deines Erbteils, den du erlöst hast, an den Berg Zion, darauf du Wohnung genommen!
2זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃
3Betritt den Ort, der beständig in Trümmern liegt! Alles hat der Feind im Heiligtum verderbt!
3הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃
4Deine Widersacher brüllen in deiner Versammlungsstätte; sie haben ihre Zeichen zum Panier aufgestellt.
4שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃
5Es sieht aus, als schwänge man oben im Dickicht des Waldes die Axt;
5יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃
6und jetzt zerschlagen sie sein Schnitzwerk allzumal mit Beilen und Hämmern.
6ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃
7Sie stecken dein Heiligtum in Brand, sie entweihen die Wohnung deines Namens und machen sie dem Erdboden gleich!
7שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃
8Sie sprechen in ihren Herzen: «Laßt uns sie allesamt unterdrücken!» Sie verbrennen alle Versammlungsstätten Gottes im Lande.
8אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃
9Unsere eigenen Zeichen sehen wir nicht; es ist kein Prophet mehr da, und niemand bei uns weiß, wie lange das dauern soll.
9אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃
10O Gott, wie lange darf der Widersacher schmähen? Soll der Feind deinen Namen immerfort lästern?
10עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃
11Warum ziehst du deine Hand zurück, deine Rechte? Ziehe sie hervor aus deinem Busen, vertilge!
11למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃
12Und doch ist Gott mein König, der von alters her Sieg gab in diesem Land.
12ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃
13Du teiltest das Meer durch deine Kraft, zerschlugst die Köpfe der Krokodile am Wasser;
13אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃
14du zerbrachst die Köpfe des Leviatans, du gabst ihn dem Volk der Wüstenbewohner zur Speise.
14אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃
15Du ließest Quellen und Bäche entspringen, legtest Ströme trocken, die sonst beständig fließen.
15אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃
16Dein ist der Tag, dein ist auch die Nacht, du hast das Licht und die Sonne bereitet.
16לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃
17Du hast alle Grenzen des Landes festgesetzt, Sommer und Winter hast du gemacht.
17אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃
18HERR, gedenke daran: Der Feind schmäht dich, und ein törichtes Volk lästert deinen Namen!
18זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃
19Gib die Seele deiner Turteltaube nicht dem Raubtier preis und vergiß deiner elenden Tiere nicht immerdar!
19אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃
20Blicke auf den Bund! Denn die Schlupfwinkel des Landes sind voll Räuberhöhlen.
20הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃
21Weise den Unterdrückten nicht beschämt zurück, sondern laß die Elenden und Armen deinen Namen preisen!
21אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃
22Stehe auf, o Gott, führe deine Sache! Gedenke der Schmach, die dir täglich von den Gottlosen widerfährt!
22קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃
23Vergiß das Geschrei deiner Widersacher nicht, den Lärm deiner Feinde, der beständig emporsteigt!
23אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃