¹Gott der Rache, o HERR, du Gott der Rache, brich hervor!

¹אל נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃

²Erhebe dich, du Richter der Erde, gib den Stolzen ihren Lohn!

²הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים׃

³Wie lange sollen die Gottlosen, o HERR, wie lange sollen die Gottlosen frohlocken?

³עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלזו׃

⁴Sie halten viele und freche Reden; stolz überheben sich alle Übeltäter.

⁴יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃

⁵Sie knebeln dein Volk, o HERR, und unterdrücken dein Erbteil.

⁵עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃

⁶Sie erwürgen Witwen und Fremdlinge und ermorden Waisen;

⁶אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃

⁷und dann sagen sie: «Der HERR sieht es nicht, und der Gott Jakobs achtet es nicht!»

⁷ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃

⁸Nehmt doch Verstand an, ihr Unvernünftigen unter dem Volk, ihr Toren, wann wollt ihr klug werden?

⁸בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃

⁹Der das Ohr gepflanzt hat, sollte der nicht hören? Der das Auge gebildet hat, sollte der nicht sehen?

⁹הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט׃

¹⁰Der die Nationen züchtigt, sollte der nicht strafen, er, der die Menschen Erkenntnis lehrt?

¹⁰היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃

¹¹Der HERR kennt die Anschläge der Menschen, weiß, daß sie vergeblich sind.

¹¹יהוה ידע מחשבות אדם כי המה הבל׃

¹²Wohl dem Mann, den du, HERR, züchtigst und den du aus deinem Gesetze belehrst,

¹²אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃

¹³ihm Ruhe zu geben vor den Tagen des Unglücks, bis dem Gottlosen die Grube gegraben wird.

¹³להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃

¹⁴Denn der HERR wird sein Volk nicht verstoßen und sein Erbteil nicht verlassen;

¹⁴כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃

¹⁵denn zur Gerechtigkeit kehrt das Gericht zurück, und alle aufrichtigen Herzen werden ihm folgen!

¹⁵כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב׃

¹⁶Wer steht mir bei wider die Bösen, wer tritt für mich ein wider die Übeltäter?

¹⁶מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃

¹⁷Wäre der HERR nicht meine Hilfe, wie bald würde meine Seele in der Totenstille wohnen!

¹⁷לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃

¹⁸Sooft ich aber auch sprach: «Mein Fuß ist wankend geworden», hat deine Gnade, o HERR, mich gestützt.

¹⁸אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃

¹⁹Bei den vielen Sorgen in meinem Herzen erquickten deine Tröstungen meine Seele.

¹⁹ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃

²⁰Sollte mit dir Gemeinschaft haben der Thron des Verderbens, der Unheil schafft; durch Gesetz?

²⁰היחברך כסא הוות יצר עמל עלי חק׃

²¹Sie greifen die Seele des Gerechten an und verdammen unschuldiges Blut.

²¹יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃

²²Aber der HERR ward mir zur festen Burg, zum Felsen, wo ich Zuflucht fand.

²²ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃

²³Und er ließ ihr Unrecht auf sie selber fallen, und er wird sie durch ihre eigene Bosheit vertilgen; der HERR, unser Gott, wird sie vertilgen.

²³וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃