1[] Δεν ειναι εκστρατεια ο βιος του ανθρωπου επι της γης; αι ημεραι αυτου ως ημεραι μισθωτου;
1הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
2Καθως ο δουλος επιποθει την σκιαν, και καθως ο μισθωτος αναμενει τον μισθον αυτου,
2כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃
3ουτως εγω ελαβον δια κληρονομιαν μηνας ματαιοτητος, και οδυνηραι νυκτες διωρισθησαν εις εμε.
3כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃
4Οταν πλαγιαζω, λεγω, Ποτε θελω εγερθη, και θελει περασει η νυξ; και ειμαι πληρης ανησυχιας εως της αυγης·
4אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
5Η σαρξ μου ειναι περιενδεδυμενη σκωληκας και βωλους χωματος· το δερμα μου διασχιζεται και ρεει.
5לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
6Αι ημεραι μου ειναι ταχυτεραι της κερκιδος του υφαντου, και χανονται ανευ ελπιδος.
6ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃
7[] Ενθυμηθητι οτι η ζωη μου ειναι ανεμος· ο οφθαλμος μου δεν θελει επιστρεψει δια να ιδη αγαθον.
7זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃
8Ο οφθαλμος του βλεποντος με δεν θελει με ιδει πλεον· οι οφθαλμοι σου ειναι επ' εμε, και εγω δεν υπαρχω.
8לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
9Καθως το νεφος διαλυεται και χανεται ουτως ο καταβαινων εις τον ταφον δεν θελει επαναβη·
9כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
10δεν θελει επιστρεψει πλεον εις τον οικον αυτου, και ο τοπος αυτου δεν θελει γνωρισει αυτον πλεον.
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
11Δια τουτο εγω δεν θελω κρατησει το στομα μου· θελω λαλησει εν τη αγωνια του πνευματος μου· θελω θρηνολογησει εν τη πικρια της ψυχης μου.
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
12Θαλασσα ειμαι η κητος, ωστε εθεσας επ' εμε φυλακην;
12הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃
13Οταν λεγω, Η κλινη μου θελει με παρηγορησει, η κοιτη μου θελει ελαφρωσει το παραπονον μου,
13כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
14τοτε με φοβιζεις με ονειρα και με καταπληττεις με ορασεις·
14וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
15και η ψυχη μου εκλεγει αγχονην και θανατον, παρα τα οστα μου.
15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
16Αηδιασα· δεν θελω ζησει εις τον αιωνα· λειψον απ' εμου· διοτι αι ημεραι μου ειναι ματαιοτης.
16מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃
17[] Τι ειναι ο ανθρωπος, ωστε μεγαλυνεις αυτον, και βαλλεις τον νουν σου επ' αυτον;
17מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃
18Και επισκεπτεσαι αυτον κατα πασαν πρωιαν και δοκιμαζεις αυτον κατα πασαν στιγμην;
18ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
19Εως ποτε δεν θελεις συρθη απ' εμου και δεν θελεις με αφησει, εως να καταπιω τον σιελον μου;
19כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃
20Ημαρτησα· τι δυναμαι να καμω εις σε, διατηρητα του ανθρωπου; δια τι με εθεσας σημαδιον σου, και ειμαι βαρος εις εμαυτον;
20חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
21Και δια τι δεν συγχωρεις την παραβασιν μου και αφαιρεις την ανομιαν μου; διοτι μετ' ολιγον θελω κοιμασθαι εν τω χωματι· και το πρωι θελεις με ζητησει, και δεν θελω υπαρχει.
21ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃