¹ולענים מה שכתבתם אלי הנה טוב לאדם שלא יגע באשה׃

¹And concerning the things of which ye wrote to me: good [it is] for a man not to touch a woman,

²אך מפני הזנות תהי לכל איש אשתו ויהי לכל אשה בעלה׃

²and because of the whoredom let each man have his own wife, and let each woman have her proper husband;

³האיש יקים חובת העונה לאשתו וכמו כן האשה לבעלה׃

³to the wife let the husband the due benevolence render, and in like manner also the wife to the husband;

⁴האשה איננה שלטת על גופה כי אם בעלה וכמו כן גם האיש איננו שלט על גופו כי אם אשתו׃

⁴the wife over her own body hath not authority, but the husband; and, in like manner also, the husband over his own body hath not authority, but the wife.

⁵אל תמנעו את עצמכם זה מזה זולתי בהסכמת שניכם על זמן קבוע להיות פנוים לתענית ולתפלה ותשובו ותתאחדו פן ינסה אתכם השטן בעבור פריצות יצרכם׃

⁵Defraud not one another, except by consent for a time, that ye may be free for fasting and prayer, and again may come together, that the Adversary may not tempt you because of your incontinence;

⁶ואני אמר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה׃

⁶and this I say by way of concurrence — not of command,

⁷כי מי יתן והיה כל אדם כמני אך יש לכל איש מתנתו מאת האלהים זה בכה וזה בכה׃

⁷for I wish all men to be even as I myself [am]; but each his own gift hath of God, one indeed thus, and one thus.

⁸ואל הפנוים ואל האלמנות אמר אני כי טוב להם אם ישבו ככה כמו גם אני׃

⁸And I say to the unmarried and to the widows: it is good for them if they may remain even as I [am];

⁹אך אם לא יוכלו להנזר יתחברו בנשואין כי טוב להתחבר בנשואין מהיות בער בתאוה׃

⁹and if they have not continence — let them marry, for it is better to marry than to burn;

¹⁰והנה את הנשואים אנכי מצוה ולא אנכי כי אם האדון אשר לא תפרש אשה מבעלה׃

¹⁰and to the married I announce — not I, but the Lord — let not a wife separate from a husband:

¹¹ואם פרש תפרש ממנו תשב בלא איש או תתרצה לבעלה ואיש אל ישלח את אשתו׃

¹¹but and if she may separate, let her remain unmarried, or to the husband let her be reconciled, and let not a husband send away a wife.

¹²והנה אל האחרים אמר אנכי ולא האדון כי תהיה לאח אשה אשר איננה מאמנת ורצונה לשבת עמו לא יעזבנה׃

¹²And to the rest I speak — not the Lord — if any brother hath a wife unbelieving, and she is pleased to dwell with him, let him not send her away;

¹³ואשה כי יהיה לה בעל אשר איננו מאמין ורצונו לשבת עמה לא תעזבנו׃

¹³and a woman who hath a husband unbelieving, and he is pleased to dwell with her, let her not send him away;

¹⁴כי האיש אשר איננו מאמין מקדש הוא באשה והאשה אשר איננה מאמנת מקדשת היא באיש שאם לא כן יהיו בניכם טמאים אמנם עתה קדושים המה׃

¹⁴for the unbelieving husband hath been sanctified in the wife, and the unbelieving wife hath been sanctified in the husband; otherwise your children are unclean, but now they are holy.

¹⁵אבל אם יפרש מי שאיננו מאמין יפרש והאח או האחות אינם משעבדים באלה כי לשלום קראנו האלהים׃

¹⁵And, if the unbelieving doth separate himself — let him separate himself: the brother or the sister is not under servitude in such [cases], and in peace hath God called us;

¹⁶כי מה תדעי את האשה אם תושיעי את האיש ומה תדע אתה האיש אם תושיע את האשה׃

¹⁶for what, hast thou known, O wife, whether the husband thou shalt save? or what, hast thou known, O husband, whether the wife thou shalt save?

¹⁷רק יתהלך איש איש כפי מה שחלק לו האלהים וכפי מה שקרא אתו האדון וכן מתקן אנכי בכל הקהלות׃

¹⁷if not, as God did distribute to each, as the Lord hath called each — so let him walk; and thus in all the assemblies do I direct:

¹⁸אם נמול האיש המקרא אל ימשך את ערלתו ואם ערל הוא אל ימול׃

¹⁸being circumcised — was any one called? let him not become uncircumcised; in uncircumcision was any one called? let him not be circumcised;

¹⁹אין המילה נחשבה ואין הערלה נחשבה כי אם שמירת מצות האלהים׃

¹⁹the circumcision is nothing, and the uncircumcision is nothing — but a keeping of the commands of God.

²⁰איש איש במשמרתו אשר נקרא בה שם יעמד׃

²⁰Each in the calling in which he was called — in this let him remain;

²¹אם נקראת בהיותך עבד אל ירע בעיניך אלא אם תשיג ידך לצאת לחפשי בחר בזה׃

²¹a servant — wast thou called? be not anxious; but if also thou art able to become free — use [it] rather;

²²כי הקרוא באדון בהיותו עבד משחרר הוא לאדון וככה גם הקרוא בהיותו חפשי עבד הוא למשיח׃

²²for he who [is] in the Lord — having been called a servant — is the Lord`s freedman: in like manner also he the freeman, having been called, is servant of Christ:

²³במחיר נקניתם אל תהיו עבדי בני אדם׃

²³with a price ye were bought, become not servants of men;

²⁴איש איש במשמרת אשר נקרא בה אחי בזאת יעמד לפני האלהים׃

²⁴each, in that in which he was called, brethren, in this let him remain with God.

²⁵ועל דבר הבתולות אין לי מצוה מאת האדון רק אודיע את עצתי אחרי אשר חנני האדון להיות נאמן׃

²⁵And concerning the virgins, a command of the Lord I have not; and I give judgment as having obtained kindness from the Lord to be faithful:

²⁶הנני חשב כי טוב לאדם מפני הצרה הקרובה כי טוב לו להיות כמו שהוא׃

²⁶I suppose, therefore, this to be good because of the present necessity, that [it is] good for a man that the matter be thus: —

²⁷אם נקשרת באשה אל תבקש להפטר ואם נפטרת אל תבקש אשה׃

²⁷Hast thou been bound to a wife? seek not to be loosed; hast thou been loosed from a wife? seek not a wife.

²⁸וגם כי תקח אשה אינך חטא והבתולה כי תהיה לאיש איננה חטאת אך יבאום צרות בבשרם והנני חס עליכם׃

²⁸But and if thou mayest marry, thou didst not sin; and if the virgin may marry, she did not sin; and such shall have tribulation in the flesh: and I spare you.

²⁹וזאת אני אמר אחי כי השעה דחוקה למען מעתה יהיו הנשואים כאלו אין להם נשים׃

²⁹And this I say, brethren, the time henceforth is having been shortened — that both those having wives may be as not having;

³⁰והבכים כאינם בכים והשמחים כאינם שמחים והקונים כאלו אין קנין בידם׃

³⁰and those weeping, as not weeping; and those rejoicing, as not rejoicing; and those buying, as not possessing;

³¹והנהנים מן העולם הזה כאלו אין להם הנאה ממנו כי עבור יעבר תאר העולם הזה׃

³¹and those using this world, as not using [it] up; for passing away is the fashion of this world.

³²ואני חפצתי שתהיו בלי דאגה מי שאין לו אשה דאג לאשר לאדון איך ייטב בעיני האדון׃

³²And I wish you to be without anxiety; the unmarried is anxious for the things of the Lord, how he shall please the Lord;

³³ומי שיש לו אשה דאג הוא לעניני העולם איך ייטב בעיני האשה׃

³³and the married is anxious for the things of the world, how he shall please the wife.

³⁴יש הבדל בין אשת איש לבתולה כי האשה אשר לא היתה לאיש דאגת לאשר לאדון ולהיות קדושה גם בגופה גם ברוחה ובעולת בעל דאגת היא לעניני העולם איך תיטב בעיני בעלה׃

³⁴The wife and the virgin have been distinguished: the unmarried is anxious for the things of the Lord, that she may be holy both in body and in spirit, and the married is anxious for the things of the world, how she shall please the husband.

³⁵וזאת אני אמר לתועלתכם ולא להשליך עליכם פח כי אם להנהגה טובה ולהיותכם נכונים תמיד לפני האדון באין מנע׃

³⁵And this for your own profit I say: not that I may cast a noose upon you, but for the seemliness and devotedness to the Lord, undistractedly,

³⁶וכי יחשב איש למעשה שלא כהגן לבתולתו אם תעבר פרקה ודבר חובה הוא אז יעשה כאשר עם לבבו איננו חוטא ישיאנה׃

³⁶and if any one doth think [it] to be unseemly to his virgin, if she may be beyond the bloom of age, and it ought so to be, what he willeth let him do; he doth not sin — let him marry.

³⁷ומי שהוא נכון בלבו ואיננו מכרח ויוכל לעשות כרצונו ויגמר זאת בלבו לשמר את בתולתו טוב עשה׃

³⁷And he who hath stood stedfast in the heart — not having necessity — and hath authority over his own will, and this he hath determined in his heart — to keep his own virgin — doth well;

³⁸לכן המשיא אתה טוב הוא עשה ואשר איננו משיא עשה טוב ממנו׃

³⁸so that both he who is giving in marriage doth well, and he who is not giving in marriage doth better.

³⁹האשה קשורה לבעלה על פי התורה כל עת שהוא חי וכי מת בעלה אזי מתרת היא להנשא למי שתרצה ובלבד שתהיה באדון׃

³⁹A wife hath been bound by law as long time as her husband may live, and if her husband may sleep, she is free to be married to whom she will — only in the Lord;

⁴⁰אבל אשריה יותר אם תעמד פנויה זאת דעתי ואחשב גם אני כי רוח אלהים בי׃

⁴⁰and she is happier if she may so remain — according to my judgment; and I think I also have the Spirit of God.