¹הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃

¹Do we begin again to recommend ourselves, except we need, as some, letters of recommendation unto you, or from you?

²אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃

²our letter ye are, having been written in our hearts, known and read by all men,

³כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃

³manifested that ye are a letter of Christ ministered by us, written not with ink, but with the Spirit of the living God, not in the tablets of stone, but in fleshy tablets of the heart,

⁴וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃

⁴and such trust we have through the Christ toward God,

⁵יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃

⁵not that we are sufficient of ourselves to think anything, as of ourselves, but our sufficiency [is] of God,

⁶אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃

⁶who also made us sufficient [to be] ministrants of a new covenant, not of letter, but of spirit; for the letter doth kill, and the spirit doth make alive.

⁷ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃

⁷and if the ministration of the death, in letters, engraved in stones, came in glory, so that the sons of Israel were not able to look stedfastly to the face of Moses, because of the glory of his face — which was being made useless,

⁸כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃

⁸how shall the ministration of the Spirit not be more in glory?

⁹כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃

⁹for if the ministration of the condemnation [is] glory, much more doth the ministration of the righteousness abound in glory;

¹⁰כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃

¹⁰for also even that which hath been glorious, hath not been glorious — in this respect, because of the superior glory;

¹¹כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃

¹¹for if that which is being made useless [is] through glory, much more that which is remaining [is] in glory.

¹²על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃

¹²Having, then, such hope, we use much freedom of speech,

¹³ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃

¹³and [are] not as Moses, who was putting a vail upon his own face, for the sons of Israel not stedfastly to look to the end of that which is being made useless,

¹⁴אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃

¹⁴but their minds were hardened, for unto this day the same vail at the reading of the Old Covenant doth remain unwithdrawn — which in Christ is being made useless —

¹⁵אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃

¹⁵but till to-day, when Moses is read, a vail upon their heart doth lie,

¹⁶וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃

¹⁶and whenever they may turn unto the Lord, the vail is taken away.

¹⁷והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃

¹⁷And the Lord is the Spirit; and where the Spirit of the Lord [is], there [is] liberty;

¹⁸ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃

¹⁸and we all, with unvailed face, the glory of the Lord beholding in a mirror, to the same image are being transformed, from glory to glory, even as by the Spirit of the Lord.