¹ויבא אל דרבי ואל לוסטרא והנה שם תלמיד אחד ושמו טימותיוס והוא בן אשה יהודית מאמנת ואביו יוני׃

¹And he came to Derbe and Lystra, and lo, a certain disciple was there, by name Timotheus son of a certain woman, a believing Jewess, but of a father, a Greek,

²ויהי לו שם טוב בין האחים אשר בלוסטרא ובאיקניון׃

²who was well testified to by the brethren in Lystra and Iconium;

³בו בחר פולוס אשר יצא אתו ויקח וימל אתו בעבור היהודים אשר במקמות ההם כי כלם ידעו את אביו כי יוני הוא׃

³this one did Paul wish to go forth with him, and having taken [him], he circumcised him, because of the Jews who are in those places, for they all knew his father — that he was a Greek.

⁴ויהי בעברם בערים וימסרו להם לשמר את הפקודים אשר גזרו השליחים והזקנים אשר בירושלים׃

⁴And as they were going on through the cities, they were delivering to them the decrees to keep, that have been judged by the apostles and the elders who [are] in Jerusalem,

⁵ותתחזקנה הקהלות באמונה וירב מספרן יום יום׃

⁵then, indeed, were the assemblies established in the faith, and were abounding in number every day;

⁶ויעברו בפרוגיא ובארץ גלטיא כי מנעם רוח הקדש מהשמיע את הדבר באסיא׃

⁶and having gone through Phrygia and the region of Galatia, having been forbidden by the Holy Spirit to speak the word in Asia,

⁷וכבאם אל מוסיא הואילו ללכת אל ביתוניא ולא הניח להם הרוח׃

⁷having gone toward Mysia, they were trying to go on toward Bithynia, and the Spirit did not suffer them,

⁸ויחלפו ממוסיא וירדו אל טרואס׃

⁸and having passed by Mysia, they came down to Troas.

⁹וחזון נראה אל פולוס בלילה והנה איש מוקדון נצב והוא מבקש ממנו לאמר עבר אל מקדוניא ועזרנו׃

⁹And a vision through the night appeared to Paul — a certain man of Macedonia was standing, calling upon him, and saying, `Having passed through to Macedonia, help us;` —

¹⁰וכראתו את המחזה מיד בקשנו ללכת אל מקדוניא בהביננו כי האלהים קראנו שמה לבשר אתם הבשורה׃

¹⁰and when he saw the vision, immediately we endeavoured to go forth to Macedonia, assuredly gathering that the Lord hath called us to preach good news to them,

¹¹ונצא מן טרואס ונרד באניה ונבא דרך ישרה אל סמותרקיא וממחרת אל נפוליס׃

¹¹having set sail, therefore, from Troas, we came with a straight course to Samothracia, on the morrow also to Neapolis,

¹²ומשם אל פילפי ראשית ערי הפלך של מקדוניא והיא בת חורין ונשב בעיר הזאת ימים אחדים׃

¹²thence also to Philippi, which is a principal city of the part of Macedonia — a colony. And we were in this city abiding certain days,

¹³וביום השבת יצאנו אל מחוץ לעיר אל יד הנהר אשר שם מקום תפלה כמנהגם ונשב ונדבר אל הנשים הנקהלות שמה׃

¹³on the sabbath-day also we went forth outside of the city, by a river, where there used to be prayer, and having sat down, we were speaking to the women who came together,

¹⁴ואשה יראת אליהם ושמה לודיא מכרת ארגמן מעיר תיאטירא שמעה ויפתח יהוה את לבה להקשיב אל דברי פולוס׃

¹⁴and a certain woman, by name Lydia, a seller of purple, of the city of Thyatira, worshipping God, was hearing, whose heart the Lord did open to attend to the things spoken by Paul;

¹⁵ותטבל היא ובני ביתה ותבקש ממנו לאמר אם חשבתם אתי נאמנה לאדון באו נא אל ביתי ושבו בו ותפצר בנו׃

¹⁵and when she was baptized, and her household, she did call upon us, saying, `If ye have judged me to be faithful to the Lord, having entered into my house, remain;` and she constrained us.

¹⁶ויהי בלכתנו למקום התפלה ותפגע בנו שפחה בעלת אוב אשר עשתה הון רב לאדניה בקסמיה׃

¹⁶And it came to pass in our going on to prayer, a certain maid, having a spirit of Python, did meet us, who brought much employment to her masters by soothsaying,

¹⁷ותלך אחרי פולוס ואחרינו הלוך וקרוא לאמר האנשים האלה עבדי אל עליון המה המודיעים אתנו ארח הישועה׃

¹⁷she having followed Paul and us, was crying, saying, `These men are servants of the Most High God, who declare to us a way of salvation;`

¹⁸וכן עשתה ימים רבים וירע בעיני פולוס הדבר הזה ויפן ויאמר אל הרוח אנכי מצוך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה ויצא בשעה ההיא׃

¹⁸and this she was doing for many days, but Paul having been grieved, and having turned, said to the spirit, `I command thee, in the name of Jesus Christ, to come forth from her;` and it came forth the same hour.

¹⁹ויראו אדניה כי אזלה תוחלת בצעם ויתפשו את פולוס ואת סילא ויסחבום אל הרחוב לפני זקני העיר׃

¹⁹And her masters having seen that the hope of their employment was gone, having caught Paul and Silas, drew [them] to the market-place, unto the rulers,

²⁰ויביאום אל השרים ויאמרו האנשים האלה עכרים את עירנו והם יהודים׃

²⁰and having brought them to the magistrates, they said, `These men do exceedingly trouble our city, being Jews;

²¹ומודיעים חקות אשר לא נכון לנו לקבלם ולעשתם כי רומיים אנחנו׃

²¹and they proclaim customs that are not lawful for us to receive nor to do, being Romans.`

²²ויקם גם העם עליהם והשרים קרעו את בגדיהם מעליהם ויצוו להכותם בשוטים׃

²²And the multitude rose up together against them, and the magistrates having torn their garments from them, were commanding to beat [them] with rods,

²³ויהי אחרי הכות אתם מכה רבה וישליכום במשמר ויצוו את שומר האסורים לשמרם היטב׃

²³many blows also having laid upon them, they cast them to prison, having given charge to the jailor to keep them safely,

²⁴והוא כאשר צוה כן השליכם בחדר המשמר הפנימי וישם את רגליהם בסד׃

²⁴who such a charge having received, did put them to the inner prison, and their feet made fast in the stocks.

²⁵ויהי כחצות הלילה ויתפללו פולוס וסילא ויזמרו לאלהים והאסורים מקשיבים אליהם׃

²⁵And at midnight Paul and Silas praying, were singing hymns to God, and the prisoners were hearing them,

²⁶ופתאם היה רעש גדול עד אשר זעו מוסדות בית הכלא וכרגע נפתחו כל הדלתות ומוסרות כלם נתקו׃

²⁶and suddenly a great earthquake came, so that the foundations of the prison were shaken, opened also presently were all the doors, and of all — the bands were loosed;

²⁷ושומר האסורים נעור משנתו ויהי כראתו את דלתות המשמר נפתחות וישלף חרבו ויבקש לאבד את עצמו בחשבו כי ברחו האסורים׃

²⁷and the jailor having come out of sleep, and having seen the doors of the prison open, having drawn a sword, was about to kill himself, supposing the prisoners to be fled,

²⁸ויקרא פולוס בקול גדול לאמר אל תעש לך מאומה רע כי פה אנחנו כלנו׃

²⁸and Paul cried out with a loud voice, saying, `Thou mayest not do thyself any harm, for we are all here.`

²⁹וישאל נרות וידלג פנימה והוא מרעיד ויפל לרגלי פולוס וסילא׃

²⁹And, having asked for a light, he sprang in, and trembling he fell down before Paul and Silas,

³⁰ויוציאם החוצה ויאמר אדני מה עלי לעשות למען אושע׃

³⁰and having brought them forth, said, `Sirs, what must I do — that I may be saved?`

³¹ויאמרו האמן באדון ישוע המשיח ותושע אתה וביתך׃

³¹and they said, `Believe on the Lord Jesus Christ, and thou shalt be saved — thou and thy house;`

³²ויגידו לו את דבר יהוה ולכל אשר בביתו׃

³²and they spake to him the word of the Lord, and to all those in his household;

³³ויקחם בלילה בשעה ההיא וירחץ את חבורתיהם וימהר להטבל הוא וכל אשר לו׃

³³and having taken them, in that hour of the night, he did bathe [them] from the blows, and was baptized, himself and all his presently,

³⁴ויעלם אל ביתו וישם שלחן לפניהם ויגל עם כל ביתו על היותו מאמין באלהים׃

³⁴having brought them also into his house, he set food before [them], and was glad with all the household, he having believed in God.

³⁵ובחית הבקר שלחו השרים את השוטרים לאמר שלח את האנשים ההם׃

³⁵And day having come, the magistrates sent the rod-bearers, saying, `Let those men go;`

³⁶ויגד שמר האסורים לפולוס את הדברים האלה לאמר שלחו השרים לפטר אתכם ועתה צאו ולכו בשלום׃

³⁶and the jailor told these words unto Paul — `The magistrates have sent, that ye may be let go; now, therefore, having gone forth go on in peace;`

³⁷ויאמר פולוס אליהם הכה הכונו נגד כל העם בלא דין ומשפט ואנחנו אנשים רומיים וישליכו אתנו במשמר ועתה נסתר יגרשונו אל נא כי אם יבאו המה ויוציאונו׃

³⁷and Paul said to them, `Having beaten us publicly uncondemned — men, Romans being — they did cast [us] to prison, and now privately do they cast us forth! why no! but having come themselves, let them bring us forth.`

³⁸ויגידו השטרים לשרים את הדברים האלה ויהי כשמעם כי רומיים הם וייראו׃

³⁸And the rod-bearers told to the magistrates these sayings, and they were afraid, having heard that they are Romans,

³⁹ויבאו ויחלו פניהם ויוציאום וישאלו מהם לצאת מן העיר׃

³⁹and having come, they besought them, and having brought [them] forth, they were asking [them] to go forth from the city;

⁴⁰ויצאו מן המשמר ויבאו אל בית לודיא ויראו את האחים ויזהירום וילכו לדרכם׃

⁴⁰and they, having gone forth out of the prison, entered into [the house of] Lydia, and having seen the brethren, they comforted them, and went forth.