¹וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

¹And in the day of the Pentecost being fulfilled, they were all with one accord at the same place,

²ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

²and there came suddenly out of the heaven a sound as of a bearing violent breath, and it filled all the house where they were sitting,

³ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

³and there appeared to them divided tongues, as it were of fire; it sat also upon each one of them,

⁴וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

⁴and they were all filled with the Holy Spirit, and began to speak with other tongues, according as the Spirit was giving them to declare.

⁵ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

⁵And there were dwelling in Jerusalem Jews, devout men from every nation of those under the heaven,

⁶ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

⁶and the rumour of this having come, the multitude came together, and was confounded, because they were each one hearing them speaking in his proper dialect,

⁷וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃

⁷and they were all amazed, and did wonder, saying one unto another, `Lo, are not all these who are speaking Galileans?

⁸ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃

⁸and how do we hear, each in our proper dialect, in which we were born?

⁹פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

⁹Parthians, and Medes, and Elamites, and those dwelling in Mesopotamia, in Judea also, and Cappadocia, Pontus, and Asia,

¹⁰פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃

¹⁰Phrygia also, and Pamphylia, Egypt, and the parts of Libya, that [are] along Cyrene, and the strangers of Rome, both Jews and proselytes,

¹¹כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

¹¹Cretes and Arabians, we did hear them speaking in our tongues the great things of God.`

¹²וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃

¹²And they were all amazed, and were in doubt, saying one unto another, `What would this wish to be?`

¹³ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃

¹³and others mocking said, — `They are full of sweet wine;`

¹⁴אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃

¹⁴and Peter having stood up with the eleven, lifted up his voice and declared to them, `Men, Jews! and all those dwelling in Jerusalem, let this be known to you, and harken to my sayings,

¹⁵כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

¹⁵for these are not drunken, as ye take it up, for it is the third hour of the day.

¹⁶אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃

¹⁶`But this is that which hath been spoken through the prophet Joel:

¹⁷והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

¹⁷And it shall be in the last days, saith God, I will pour out of My Spirit upon all flesh, and your sons and your daughters shall prophesy, and your young men shall see visions, and your old men shall dream dreams;

¹⁸וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃

¹⁸and also upon My men-servants, and upon My maid-servants, in those days, I will pour out of My Spirit, and they shall prophesy;

¹⁹ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

¹⁹and I will give wonders in the heaven above, and signs upon the earth beneath — blood, and fire, and vapour of smoke,

²⁰השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

²⁰the sun shall be turned to darkness, and the moon to blood, before the coming of the day of the Lord — the great and illustrious;

²¹והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

²¹and it shall be, every one — whoever shall call upon the name of the Lord, he shall be saved.

²²אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃

²²`Men, Israelites! hear these words, Jesus the Nazarene, a man approved of God among you by mighty works, and wonders, and signs, that God did through him in the midst of you, according as also ye yourselves have known;

²³אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃

²³this one, by the determinate counsel and foreknowledge of God, being given out, having taken by lawless hands, having crucified — ye did slay;

²⁴והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו׃

²⁴whom God did raise up, having loosed the pains of the death, because it was not possible for him to be held by it,

²⁵כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃

²⁵for David saith in regard to him: I foresaw the Lord always before me — because He is on my right hand — that I may not be moved;

²⁶לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃

²⁶because of this was my heart cheered, and my tongue was glad, and yet — my flesh also shall rest on hope,

²⁷כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃

²⁷because Thou wilt not leave my soul to hades, nor wilt Thou give Thy Kind One to see corruption;

²⁸תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך׃

²⁸Thou didst make known to me ways of life, Thou shalt fill me with joy with Thy countenance.

²⁹אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃

²⁹`Men, brethren! it is permitted to speak with freedom unto you concerning the patriarch David, that he both died and was buried, and his tomb is among us unto this day;

³⁰והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃

³⁰a prophet, therefore, being, and knowing that with an oath God did swear to him, out of the fruit of his loins, according to the flesh, to raise up the Christ, to sit upon his throne,

³¹לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃

³¹having foreseen, he did speak concerning the rising again of the Christ, that his soul was not left to hades, nor did his flesh see corruption.

³²את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃

³²`This Jesus did God raise up, of which we are all witnesses;

³³ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃

³³at the right hand then of God having been exalted — also the promise of the Holy Spirit having received from the Father — he was shedding forth this, which now ye see and hear;

³⁴כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

³⁴for David did not go up to the heavens, and he saith himself: The Lord saith to my lord, Sit thou at my right hand,

³⁵עד אשית איביך הדם לרגליך׃

³⁵till I make thy foes thy footstool;

³⁶לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃

³⁶assuredly, therefore, let all the house of Israel know, that both Lord and Christ did God make him — this Jesus whom ye did crucify.`

³⁷ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃

³⁷And having heard, they were pricked to the heart; they say also to Peter, and to the rest of the apostles, `What shall we do, men, brethren?`

³⁸ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃

³⁸and Peter said unto them, `Reform, and be baptized each of you on the name of Jesus Christ, to remission of sins, and ye shall receive the gift of the Holy Spirit,

³⁹כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃

³⁹for to you is the promise, and to your children, and to all those afar off, as many as the Lord our God shall call.`

⁴⁰ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃

⁴⁰Also with many more other words he was testifying and exhorting, saying, `Be saved from this perverse generation;`

⁴¹ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃

⁴¹then those, indeed, who did gladly receive his word were baptized, and there were added on that day, as it were, three thousand souls,

⁴²ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃

⁴²and they were continuing stedfastly in the teaching of the apostles, and the fellowship, and the breaking of the bread, and the prayers.

⁴³ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃

⁴³And fear came on every soul, many wonders also and signs were being done through the apostles,

⁴⁴וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות׃

⁴⁴and all those believing were at the same place, and had all things common,

⁴⁵ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃

⁴⁵and the possessions and the goods they were selling, and were parting them to all, according as any one had need.

⁴⁶ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃

⁴⁶Daily also continuing with one accord in the temple, breaking also at every house bread, they were partaking of food in gladness and simplicity of heart,

⁴⁷ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃

⁴⁷praising God, and having favour with all the people, and the Lord was adding those being saved every day to the assembly.