¹ופטרוס ויוחנן עלים יחדו אל המקדש לעת התפלה בשעה התשיעית׃

¹And Peter and John were going up at the same time to the temple, at the hour of the prayer, the ninth [hour],

²ואיש אחד פסח מבטן אמו מובא שמה אשר יושיבהו יום יום שער המקדש הנקרא שער המהדר לשאל מתנות מאת באי המקדש׃

²and a certain man, being lame from the womb of his mother, was being carried, whom they were laying every day at the gate of the temple, called Beautiful, to ask a kindness from those entering into the temple,

³ויהי כראותו את פטרוס ואת יוחנן באים אל המקדש ויבקש לקחת מאתם צדקה׃

³who, having seen Peter and John about to go into the temple, was begging to receive a kindness.

⁴ויסתכל בו פטרוס וגם יוחנן ויאמר אליו הביטה אלינו׃

⁴And Peter, having looked stedfastly toward him with John, said, `Look toward us;`

⁵וישם פניו אליהם בקותו לקחת מאתם דבר׃

⁵and he was giving heed to them, looking to receive something from them;

⁶ויאמר פטרוס כסף וזהב אין לי אבל את אשר בידי אתננו לך בשם ישוע המשיח הנצרי קום התהלך׃

⁶and Peter said, `Silver and gold I have none, but what I have, that I give to thee; in the name of Jesus Christ of Nazareth, rise up and be walking.`

⁷ויאחז ביד ימינו ויקם אותו ויתחזקו פתאם רגליו וקרסליו׃

⁷And having seized him by the right hand, he raised [him] up, and presently his feet and ankles were strengthened,

⁸ויקפץ ויתהלך ויבא אתם אל המקדש מתהלך ומרקד ומשבח את האלהים׃

⁸and springing up, he stood, and was walking, and did enter with them into the temple, walking and springing, and praising God;

⁹ויראהו כל העם מתהלך ומשבח את האלהים׃

⁹and all the people saw him walking and praising God,

¹⁰ויכירו אותו כי הוא אשר היה ישב לשאל צדקה בשער המקדש המהדר וימלאו שמה ושממון על הנעשה לו׃

¹⁰they were knowing him also that this it was who for a kindness was sitting at the Beautiful gate of the temple, and they were filled with wonder and amazement at what hath happened to him.

¹¹ויהי הוא מחזיק בפטרוס וביוחנן וירץ אליהם כל העם אל האולם הנקרא אולם של שלמה וישתוממו׃

¹¹And at the lame man who was healed holding Peter and John, all the people ran together unto them in the porch called Solomon`s — greatly amazed,

¹²וירא פטרוס ויען ויאמר אל העם אנשי ישראל מה אתם תמהים על זאת ומה תסתכלו בנו כאלו אנחנו בכחנו ובחסידותנו שמנו את זה מתהלך׃

¹²and Peter having seen, answered unto the people, `Men, Israelites! why wonder ye at this? or on us why look ye so earnestly, as if by our own power or piety we have made him to walk?

¹³אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב אלהי אבותינו הוא פאר את עבדו ישוע אשר אתם מסרתם אותו וכחשתם בו בפני פילטוס כשהיה דן לפטרו׃

¹³`The God of Abraham, and of Isaac, and of Jacob, the God of our fathers, did glorify His child Jesus, whom ye delivered up, and denied him in the presence of Pilate, he having given judgment to release [him],

¹⁴אבל אתם כחשתם בקדוש ובצדיק ובקשתם כי יחן לכם איש רצח׃

¹⁴and ye the Holy and Righteous One did deny, and desired a man — a murderer — to be granted to you,

¹⁵ואת שר החיים הרגתם אשר האלהים הקימו מן המתים ואנחנו עדיו׃

¹⁵and the Prince of the life ye did kill, whom God did raise out of the dead, of which we are witnesses;

¹⁶ולמען אמונת שמו חזק שמו את האיש הזה אשר אתם ראים ומכירים אתו והאמונה אשר לנו על ידו היא העלתה לו את הארכה הזאת לעיני כלכם׃

¹⁶and on the faith of his name, this one whom ye see and have known, his name made strong, even the faith that [is] through him did give to him this perfect soundness before you all.

¹⁷ועתה אחי ידע אני כי בבלי דעת עשיתם גם אתם גם ראשיכם׃

¹⁷`And now, brethren, I have known that through ignorance ye did [it], as also your rulers;

¹⁸והאלהים ככה מלא את אשר הגיד מקדם בפי כל נביאיו כי יענה המשיח׃

¹⁸and God, what things before He had declared through the mouth of all His prophets, that the Christ should suffer, He did thus fulfil;

¹⁹לכן הנחמו ושובו וימחו חטאיכם׃

¹⁹reform ye, therefore, and turn back, for your sins being blotted out, that times of refreshing may come from the presence of the Lord,

²⁰למען אשר יבאו ימי רוחה מלפני יהוה וישלח את אשר בשרו לכם מקדם את ישוע המשיח׃

²⁰and He may send Jesus Christ who before hath been preached to you,

²¹אשר צריך כי יקבלהו השמים עד ימי שוב כל הדברים לתקונם אשר דבר עליהם האלהים בפי נביאיו הקדושים מימי עולם׃

²¹whom it behoveth heaven, indeed, to receive till times of a restitution of all things, of which God spake through the mouth of all His holy prophets from the age.

²²הן משה אמר אל אבותינו נביא יקים לכם יהוה אלהיכם מקרב אחיכם כמני אליו תשמעון ככל אשר ידבר אליכם׃

²²`For Moses, indeed, unto the fathers said — A prophet to you shall the Lord your God raise up out of your brethren, like to me; him shall ye hear in all things, as many as he may speak unto you;

²³והיה כל הנפש אשר לא תשמע אל הנביא ההוא ונכרתה מעמיה׃

²³and it shall be, every soul that may not hear that prophet shall be utterly destroyed out of the people;

²⁴וגם כל הנביאים משמואל ואשר נבאו אחריו כלם הגידו מראש את הימים האלה׃

²⁴and also all the prophets from Samuel and those following in order, as many as spake, did also foretell of these days.

²⁵אתם בני הנביאים ובני הברית אשר כרת האלהים עם אבותינו באמרו אל אברהם ונברכו בזרעך כל משפחות האדמה׃

²⁵`Ye are sons of the prophets, and of the covenant that God made unto our fathers, saying unto Abraham: And in thy seed shall be blessed all the families of the earth;

²⁶לכם בראשונה העמיד האלהים את עבדו ישוע וישלחהו לברך אתכם בשובכם כל איש מרע מעלליכם׃

²⁶to you first, God, having raised up His child Jesus, did send him, blessing you, in the turning away of each one from your evil ways.`