¹אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃

¹Then singeth Moses and the sons of Israel this song to Jehovah, and they speak, saying: — `I sing to Jehovah, For triumphing He hath triumphed; The horse and its rider He hath thrown into the sea.

²עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃

²My strength and song is JAH, And He is become my salvation: This [is] my God, and I glorify Him; God of my father, and I exalt Him.

³יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃

³Jehovah [is] a man of battle; Jehovah [is] His name.

⁴מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף׃

⁴Chariots of Pharaoh and his force He hath cast into the sea; And the choice of his captains Have sunk in the Red Sea!

⁵תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן׃

⁵The depths do cover them; They went down into the depths as a stone.

⁶ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃

⁶Thy right hand, O Jehovah, Is become honourable in power; Thy right hand, O Jehovah, Doth crush an enemy.

⁷וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃

⁷And in the abundance of Thine excellency Thou throwest down Thy withstanders, Thou sendest forth Thy wrath — It consumeth them as stubble.

⁸וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים׃

⁸And by the spirit of Thine anger Have waters been heaped together; Stood as a heap have flowings; Congealed have been depths In the heart of a sea.

⁹אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃

⁹The enemy said, I pursue, I overtake; I apportion spoil; Filled is my soul with them; I draw out my sword; My hand destroyeth them: —

¹⁰נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃

¹⁰Thou hast blown with Thy wind The sea hath covered them; They sank as lead in mighty waters.

¹¹מי כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃

¹¹Who [is] like Thee among the gods, O Jehovah? Who [is] like Thee — honourable in holiness — Fearful in praises — doing wonders?

¹²נטית ימינך תבלעמו ארץ׃

¹²Thou hast stretched out Thy right hand — Earth swalloweth them!

¹³נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך׃

¹³Thou hast led forth in Thy kindness The people whom Thou hast redeemed. Thou hast led on in Thy strength Unto Thy holy habitation.

¹⁴שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃

¹⁴Peoples have heard, they are troubled; Pain hath seized inhabitants of Philistia.

¹⁵אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃

¹⁵Then have chiefs of Edom been troubled: Mighty ones of Moab — Trembling doth seize them! Melted have all inhabitants of Canaan!

¹⁶תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך יהוה עד יעבר עם זו קנית׃

¹⁶Fall on them doth terror and dread; By the greatness of Thine arm They are still as a stone, Till Thy people pass over, O Jehovah; Till the people pass over Whom Thou hast purchased.

¹⁷תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃

¹⁷Thou dost bring them in, And dost plant them In a mountain of Thine inheritance, A fixed place for Thy dwelling Thou hast made, O Jehovah; A sanctuary, O Lord, Thy hands have established;

¹⁸יהוה ימלך לעלם ועד׃

¹⁸Jehovah reigneth — to the age, and for ever!`

¹⁹כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃

¹⁹For the horse of Pharaoh hath gone in with his chariots and with his horsemen into the sea, and Jehovah turneth back on them the waters of the sea, and the sons of Israel have gone on dry land in the midst of the sea.

²⁰ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃

²⁰And Miriam the inspired one, sister of Aaron, taketh the timbrel in her hand, and all the women go out after her, with timbrels and with choruses;

²¹ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃

²¹and Miriam answereth to them: — `Sing ye to Jehovah, For Triumphing He hath triumphed; The horse and its rider He hath thrown into the sea!`

²²ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים׃

²²And Moses causeth Israel to journey from the Red Sea, and they go out unto the wilderness of Shur, and they go three days in the wilderness, and have not found water,

²³ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה׃

²³and they come in to Marah, and have not been able to drink the waters of Marah, for they [are] bitter; therefore hath [one] called its name Marah.

²⁴וילנו העם על משה לאמר מה נשתה׃

²⁴And the people murmur against Moses, saying, `What do we drink?`

²⁵ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃

²⁵and he crieth unto Jehovah, and Jehovah sheweth him a tree, and he casteth unto the waters, and the waters become sweet. There He hath made for them a statute, and an ordinance, and there He hath tried them,

²⁶ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃

²⁶and He saith, `If thou dost really hearken to the voice of Jehovah thy God, and dost that which is right in His eyes, and hast hearkened to His commands, and kept all His statutes: none of the sickness which I laid on the Egyptians do I lay on thee, for I, Jehovah, am healing thee.

²⁷ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים׃

²⁷And they come to Elim, and there [are] twelve fountains of water, and seventy palm trees; and they encamp there by the waters.