¹כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה׃

¹`When a man doth steal an ox or sheep, and hath slaughtered it or sold it, five of the herd he doth repay for the ox, and four of the flock for the sheep.

²אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים׃

²`If in the breaking through, the thief is found, and he hath been smitten, and hath died, there is no blood for him;

³אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו׃

³if the sun hath risen upon him, blood [is] for him, he doth certainly repay; if he have nothing, then he hath been sold for his theft;

⁴אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם׃

⁴if the theft is certainly found in his hand alive, whether ox, or ass, or sheep — double he repayeth.

⁵כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם׃

⁵`When a man depastureth a field or vineyard, and hath sent out his beast, and it hath pastured in the field of another, [of] the best of his field, and the best of his vineyard, he doth repay.

⁶כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה׃

⁶`When fire goeth forth, and hath found thorns, and a stack, or the standing corn, or the field, hath been consumed, he who causeth the burning doth certainly repay.

⁷כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים׃

⁷`When a man doth give unto his neighbour silver, or vessels to keep, and it hath been stolen out of the man`s house; if the thief is found, he repayeth double.

⁸אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו׃

⁸`If the thief is not found, then the master of the house hath been brought near unto God, whether he hath not put forth his hand against the work of his neighbour;

⁹על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו׃

⁹for every matter of transgression, for ox, for ass, for sheep, for raiment, for any lost thing of which it is said that it is his; unto God cometh the matter of them both; he whom God doth condemn, he repayeth double to his neighbour.

¹⁰כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה׃

¹⁰`When a man doth give unto his neighbour an ass, or ox, or sheep, or any beast to keep, and it hath died, or hath been hurt, or taken captive, none seeing —

¹¹שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם׃

¹¹an oath of Jehovah is between them both, that he hath not put forth his hand against the work of his neighbour, and its owner hath accepted, and he doth not repay;

¹²ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו׃

¹²but if it is certainly stolen from him, he doth repay to its owner;

¹³אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם׃

¹³if it is certainly torn, he bringeth it in — a witness; the torn thing he doth not repay.

¹⁴וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם׃

¹⁴`And when a man doth ask [anything] from his neighbour, and it hath been hurt or hath died — its owner not being with it — he doth certainly repay;

¹⁵אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו׃

¹⁵if its owner [is] with it, he doth not repay, — if it [is] a hired thing, it hath come for its hire.

¹⁶וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה׃

¹⁶`And when a man doth entice a virgin who [is] not betrothed, and hath lain with her, he doth certainly endow her to himself for a wife;

¹⁷אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת׃

¹⁷if her father utterly refuse to give her to him, money he doth weigh out according to the dowry of virgins.

¹⁸מכשפה לא תחיה׃

¹⁸`A witch thou dost not keep alive.

¹⁹כל שכב עם בהמה מות יומת׃

¹⁹`Whoever lieth with a beast is certainly put to death.

²⁰זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו׃

²⁰`He who is sacrificing to a god, save to Jehovah alone, is devoted.

²¹וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים׃

²¹`And a sojourner thou dost not oppress, nor crush him, for sojourners ye have been in the land of Egypt.

²²כל אלמנה ויתום לא תענון׃

²²`Any widow or orphan ye do not afflict;

²³אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו׃

²³if thou dost really afflict him, surely if he at all cry unto Me, I certainly hear his cry;

²⁴וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים׃

²⁴and Mine anger hath burned, and I have slain you by the sword, and your wives have been widows, and your sons orphans.

²⁵אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך׃

²⁵`If thou dost lend My poor people with thee money, thou art not to him as a usurer; thou dost not lay on him usury;

²⁶אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו׃

²⁶if thou dost at all take in pledge the garment of thy neighbour, during the going in of the sun thou dost return it to him:

²⁷כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני׃

²⁷for it alone is his covering, it [is] his garment for his skin; wherein doth he lie down? and it hath come to pass, when he doth cry unto Me, that I have heard, for I [am] gracious.

²⁸אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר׃

²⁸`God thou dost not revile, and a prince among thy people thou dost not curse.

²⁹מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי׃

²⁹`Thy fulness and thy liquids thou dost not delay; the first-born of thy sons thou dost give to Me;

³⁰כן תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי׃

³⁰so thou dost to thine ox, to thy sheep; seven days it is with its dam, on the eighth day thou dost give it to Me.

³¹ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו׃

³¹`And ye are holy men to Me, and flesh torn in the field ye do not eat, to a dog ye do cast it.