1ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך׃
1And Jehovah saith unto Abram, `Go for thyself, from thy land, and from thy kindred, and from the house of thy father, unto the land which I shew thee.
2ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה׃
2And I make thee become a great nation, and bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing.
3ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה׃
3And I bless those blessing thee, and him who is disesteeming thee I curse, and blessed in thee have been all families of the ground.`
4וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן׃
4And Abram goeth on, as Jehovah hath spoken unto him, and Lot goeth with him, and Abram [is] a son of five and seventy years in his going out from Charan.
5ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃
5And Abram taketh Sarai his wife, and Lot his brother`s son, and all their substance that they have gained, and the persons that they have obtained in Charan; and they go out to go towards the land of Canaan; and they come in to the land of Canaan.
6ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ׃
6And Abram passeth over into the land, unto the place Shechem, unto the oak of Moreh; and the Canaanite [is] then in the land.
7וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו׃
7And Jehovah appeareth unto Abram, and saith, `To thy seed I give this land;` and he buildeth there an altar to Jehovah, who hath appeared unto him.
8ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה׃
8And he removeth from thence towards a mountain at the east of Beth-El, and stretcheth out the tent (Beth-El at the west, and Hai at the east), and he buildeth there an altar to Jehovah, and preacheth in the name of Jehovah.
9ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה׃
9And Abram journeyeth, going on and journeying towards the south.
10ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ׃
10And there is a famine in the land, and Abram goeth down towards Egypt to sojourn there, for the famine [is] grievous in the land;
11ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׃
11and it cometh to pass as he hath drawn near to enter Egypt, that he saith unto Sarai his wife, `Lo, I pray thee, I have known that thou [art] a woman of beautiful appearance;
12והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו׃
12and it hath come to pass that the Egyptians see thee, and they have said, `This [is] his wife,` and they have slain me, and thee they keep alive:
13אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך׃
13say, I pray thee, thou [art] my sister, so that it is well with me because of thee, and my soul hath lived for thy sake.`
14ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד׃
14And it cometh to pass, at the entering of Abram into Egypt, that the Egyptians see the woman that she [is] exceeding fair;
15ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה׃
15and princes of Pharaoh see her, and praise her unto Pharaoh, and the woman is taken [to] Pharaoh`s house;
16ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים׃
16and to Abram he hath done good because of her, and he hath sheep and oxen, and he-asses, and men-servants, and handmaids, and she-asses, and camels.
17וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם׃
17And Jehovah plagueth Pharaoh and his house — great plagues — for the matter of Sarai, Abram`s wife.
18ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא׃
18And Pharaoh calleth for Abram, and saith, `What [is] this thou hast done to me? why hast thou not declared to me that she [is] thy wife?
19למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך׃
19Why hast thou said, She [is] my sister, and I take her to myself for a wife? and now, lo, thy wife, take and go.`
20ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו׃
20And Pharaoh chargeth men concerning him, and they send him away, and his wife, an all that he hath.