¹ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר׃

¹And it cometh to pass, at the end of two years of days that Pharaoh is dreaming, and lo, he is standing by the River,

²והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃

²and lo, from the River coming up are seven kine, of fair appearance, and fat [in] flesh, and they feed among the reeds;

³והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר׃

³and lo, seven other kine are coming up after them out of the River, of bad appearance, and lean [in] flesh, and they stand near the kine on the edge of the River,

⁴ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃

⁴and the kine of bad appearance and lean [in] flesh eat up the seven kine of fair appearance, and fat — and Pharaoh awaketh.

⁵ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃

⁵And he sleepeth, and dreameth a second time, and lo, seven ears are coming up on one stalk, fat and good,

⁶והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃

⁶and lo, seven ears, thin, and blasted with an east wind, are springing up after them;

⁷ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃

⁷and the thin ears swallow the seven fat and full ears — and Pharaoh awaketh, and lo, a dream.

⁸ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה׃

⁸And it cometh to pass in the morning, that his spirit is moved, and he sendeth and calleth all the scribes of Egypt, and all its wise men, and Pharaoh recounteth to them his dream, and there is no interpreter of them to Pharaoh.

⁹וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום׃

⁹And the chief of the butlers speaketh with Pharaoh, saying, `My sin I mention this day:

¹⁰פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃

¹⁰Pharaoh hath been wroth against his servants, and giveth me into charge in the house of the chief of the executioners, me and the chief of the bakers;

¹¹ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃

¹¹and we dream a dream in one night, I and he, each according to the interpretation of his dream we have dreamed.

¹²ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר׃

¹²And there [is] with us a youth, a Hebrew, servant to the chief of the executioners, and we recount to him, and he interpreteth to us our dreams, [to] each according to his dream hath he interpreted,

¹³ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה׃

¹³and it cometh to pass, as he hath interpreted to us so it hath been, me he put back on my station, and him he hanged.`

¹⁴וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה׃

¹⁴And Pharaoh sendeth and calleth Joseph, and they cause him to run out of the pit, and he shaveth, and changeth his garments, and cometh in unto Pharaoh.

¹⁵ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃

¹⁵And Pharaoh saith unto Joseph, `A dream I have dreamed, and there is no interpreter of it, and I — I have heard concerning thee, saying, Thou understandest a dream to interpret it,`

¹⁶ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה׃

¹⁶and Joseph answereth Pharaoh, saying, `Without me — God doth answer Pharaoh with peace.`

¹⁷וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר׃

¹⁷And Pharaoh speaketh unto Joseph: `In my dream, lo, I am standing by the edge of the River,

¹⁸והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃

¹⁸and lo, out of the River coming up are seven kine, fat [in] flesh, and of fair form, and they feed among the reeds;

¹⁹והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע׃

¹⁹and lo, seven other kine are coming up after them, thin, and of very bad form, and lean [in] flesh; I have not seen like these in all the land of Egypt for badness.

²⁰ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃

²⁰`And the lean and the bad kine eat up the first seven fat kine,

²¹ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃

²¹and they come in unto their midst, and it hath not been known that they have come in unto their midst, and their appearance [is] bad as at the commencement; and I awake.

²²וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃

²²`And I see in my dream, and lo, seven ears are coming up on one stalk, full and good;

²³והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃

²³and lo, seven ears, withered, thin, blasted with an east wind, are springing up after them;

²⁴ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי׃

²⁴and the thin ears swallow the seven good ears; and I tell unto the scribes, and there is none declaring to me.`

²⁵ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃

²⁵And Joseph saith unto Pharaoh, `The dream of Pharaoh is one: that which God is doing he hath declared to Pharaoh;

²⁶שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃

²⁶the seven good kine are seven years, and the seven good ears are seven years, the dream is one;

²⁷ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃

²⁷and the seven thin and bad kine which are coming up after them are seven years, and the seven empty ears, blasted with an east wind, are seven years of famine;

²⁸הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה׃

²⁸this [is] the thing which I have spoken unto Pharaoh: That which God is doing, he hath shewn Pharaoh.

²⁹הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים׃

²⁹`Lo, seven years are coming of great abundance in all the land of Egypt,

³⁰וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ׃

³⁰and seven years of famine have arisen after them, and all the plenty is forgotten in the land of Egypt, and the famine hath finished the land,

³¹ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד׃

³¹and the plenty is not known in the land because of that famine afterwards, for it [is] very grievous.

³²ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃

³²`And because of the repeating of the dream unto Pharaoh twice, surely the thing is established by God, and God is hastening to do it.

³³ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים׃

³³`And now, let Pharaoh provide a man, intelligent and wise, and set him over the land of Egypt;

³⁴יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע׃

³⁴let Pharaoh make and appoint overseers over the land, and receive a fifth of the land of Egypt in the seven years of plenty,

³⁵ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו׃

³⁵and they gather all the food of these good years that are coming, and heap up corn under the hand of Pharaoh — food in the cities; and they have kept [it],

³⁶והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב׃

³⁶and the food hath been for a store for the land, for the seven years of famine which are in the land of Egypt; and the land is cut off by the famine.`

³⁷וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו׃

³⁷And the thing is good in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of all his servants,

³⁸ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃

³⁸and Pharaoh saith unto his servants, `Do we find like this, a man in whom the spirit of God [is]?`

³⁹ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך׃

³⁹and Pharaoh saith unto Joseph, `After God`s causing thee to know all this, there is none intelligent and wise as thou;

⁴⁰אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך׃

⁴⁰thou — thou art over my house, and at thy mouth do all my people kiss; only in the throne I am greater than thou.`

⁴¹ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים׃

⁴¹And Pharaoh saith unto Joseph, `See, I have put thee over all the land of Egypt.`

⁴²ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו׃

⁴²And Pharaoh turneth aside his seal-ring from off his hand, and putteth it on the hand of Joseph, and clotheth him [with] garments of fine linen, and placeth a chain of gold on his neck,

⁴³וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים׃

⁴³and causeth him to ride in the second chariot which he hath, and they proclaim before him, `Bow the knee!` and — to put him over all the land of Egypt.

⁴⁴ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים׃

⁴⁴And Pharaoh saith unto Joseph, `I [am] Pharaoh, and without thee a man doth not lift up his hand and his foot in all the land of Egypt;`

⁴⁵ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים׃

⁴⁵and Pharaoh calleth Joseph`s name Zaphnath-Paaneah, and he giveth to him Asenath daughter of Poti-Pherah, priest of On, for a wife, and Joseph goeth out over the land of Egypt.

⁴⁶ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים׃

⁴⁶And Joseph [is] a son of thirty years in his standing before Pharaoh king of Egypt, and Joseph goeth out from the presence of Pharaoh, and passeth over through all the land of Egypt;

⁴⁷ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃

⁴⁷and the land maketh in the seven years of plenty by handfuls.

⁴⁸ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃

⁴⁸And he gathereth all the food of the seven years which have been in the land of Egypt, and putteth food in the cities; the food of the field which [is] round about [each] city hath he put in its midst;

⁴⁹ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר׃

⁴⁹and Joseph gathereth corn as sand of the sea, multiplying exceedingly, until that he hath ceased to number, for there is no number.

⁵⁰וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און׃

⁵⁰And to Joseph were born two sons before the year of famine cometh, whom Asenath daughter of Poti-Pherah, priest of On, hath borne to him,

⁵¹ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃

⁵¹and Joseph calleth the name of the first-born Manasseh: `for, God hath made me to forget all my labour, and all the house of my father;`

⁵²ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי׃

⁵²and the name of the second he hath called Ephraim: `for, God hath caused me to be fruitful in the land of mine affliction.`

⁵³ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃

⁵³And the seven years of plenty are completed which have been in the land of Egypt,

⁵⁴ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם׃

⁵⁴and the seven years of famine begin to come, as Joseph said, and famine is in all the lands, but in all the land of Egypt hath been bread;

⁵⁵ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו׃

⁵⁵and all the land of Egypt is famished, and the people crieth unto Pharaoh for bread, and Pharaoh saith to all the Egyptians, `Go unto Joseph; that which he saith to you — do.`

⁵⁶והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃

⁵⁶And the famine has been over all the face of the land, and Joseph openeth all [places] which have [corn] in them, and selleth to the Egyptians; and the famine is severe in the land of Egypt,

⁵⁷וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ׃

⁵⁷and all the earth hath come to Egypt, to buy, unto Joseph, for the famine was severe in all the earth.