¹וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו׃

¹And Jacob seeth that there is corn in Egypt, and Jacob saith to his sons, `Why do you look at each other?`

²ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות׃

²he saith also, `Lo, I have heard that there is corn in Egypt, go down thither, and buy for us from thence, and we live and do not die;`

³וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים׃

³and the ten brethren of Joseph go down to buy corn in Egypt,

⁴ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון׃

⁴and Benjamin, Joseph`s brother, Jacob hath not sent with his brethren, for he said, `Lest mischief meet him.`

⁵ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען׃

⁵And the sons of Israel come to buy in the midst of those coming, for the famine hath been in the land of Canaan,

⁶ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה׃

⁶and Joseph is the ruler over the land, he who is selling to all the people of the land, and Joseph`s brethren come and bow themselves to him — face to the earth.

⁷וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל׃

⁷And Joseph seeth his brethren, and discerneth them, and maketh himself strange unto them, and speaketh with them sharp things, and saith unto them, `From whence have ye come?` and they say, `From the land of Canaan — to buy food.`

⁸ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו׃

⁸And Joseph discerneth his brethren, but they have not discerned him,

⁹ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם׃

⁹and Joseph remembereth the dreams which he dreamed of them, and saith unto them, `Ye [are] spies; to see the nakedness of the land ye have come.`

¹⁰ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל׃

¹⁰And they say unto him, `No, my lord, but thy servants have come to buy food;

¹¹כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים׃

¹¹we [are] all of us sons of one man, we [are] right men; thy servants have not been spies;`

¹²ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות׃

¹²and he saith unto them, `No, but the nakedness of the land ye have come to see;`

¹³ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו׃

¹³and they say, `Thy servants [are] twelve brethren; we [are] sons of one man in the land of Canaan, and lo, the young one [is] with our father to-day, and the one is not.`

¹⁴ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם׃

¹⁴And Joseph saith unto them, `This [is] that which I have spoken unto you, saying, Ye [are] spies,

¹⁵בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה׃

¹⁵by this ye are proved: Pharaoh liveth! if ye go out from this — except by your young brother coming hither;

¹⁶שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם׃

¹⁶send one of you, and let him bring your brother, and ye, remain ye bound, and let your words be proved, whether truth be with you: and if not — Pharaoh liveth! surely ye [are] spies;`

¹⁷ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים׃

¹⁷and he removeth them unto charge three days.

¹⁸ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא׃

¹⁸And Joseph saith unto them on the third day, `This do and live; God I fear!

¹⁹אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם׃

¹⁹if ye [are] right men, let one of your brethren be bound in the house of your ward, and ye, go, carry in corn [for] the famine of your houses,

²⁰ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן׃

²⁰and your young brother ye bring unto me, and your words are established, and ye die not;` and they do so.

²¹ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת׃

²¹And they say one unto another, `Verily we [are] guilty concerning our brother, because we saw the distress of his soul, in his making supplication unto us, and we did not hearken: therefore hath this distress come upon us.`

²²ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש׃

²²And Reuben answereth them, saying, `Spake I not unto you, saying, Sin not against the lad? and ye hearkened not; and his blood also, lo, it is required.`

²³והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם׃

²³And they have not known that Joseph understandeth, for the interpreter [is] between them;

²⁴ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם׃

²⁴and he turneth round from them, and weepeth, and turneth back unto them, and speaketh unto them, and taketh from them Simeon, and bindeth him before their eyes.

²⁵ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן׃

²⁵And Joseph commandeth, and they fill their vessels [with] corn, also to put back the money of each unto his sack, and to give to them provision for the way; and one doth to them so.

²⁶וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם׃

²⁶And they lift up their corn upon their asses, and go from thence,

²⁷ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו׃

²⁷and the one openeth his sack to give provender to his ass at a lodging-place, and he seeth his money, and lo, it [is] in the mouth of his bag,

²⁸ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו׃

²⁸and he saith unto his brethren, `My money hath been put back, and also, lo, in my bag:` and their heart goeth out, and they tremble, one to another saying, `What [is] this God hath done to us!`

²⁹ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר׃

²⁹And they come in unto Jacob their father, to the land of Canaan, and they declare to him all the things meeting them, saying,

³⁰דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ׃

³⁰`The man, the lord of the land, hath spoken with us sharp things, and maketh us as spies of the land;

³¹ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים׃

³¹and we say unto him, We [are] right men, we have not been spies,

³²שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען׃

³²we [are] twelve brethren, sons of our father, the one is not, and the young one [is] to-day with our father in the land of Canaan.

³³ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו׃

³³`And the man, the lord of the land, saith unto us, By this I know that ye [are] right men — one of your brethren leave with me, and [for] the famine of your houses take ye and go,

³⁴והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו׃

³⁴and bring your young brother unto me, and I know that ye [are] not spies, but ye [are] right men; your brother I give to you, and ye trade with the land.`

³⁵ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו׃

³⁵And it cometh to pass, they are emptying their sacks, and lo, the bundle of each man`s silver [is] in his sack, and they see their bundles of silver, they and their father, and are afraid;

³⁶ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה׃

³⁶and Jacob their father saith unto them, `Me ye have bereaved; Joseph is not, and Simeon is not, and Benjamin ye take — against me have been all these.`

³⁷ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך׃

³⁷And Reuben speaketh unto his father, saying, `My two sons thou dost put to death, if I bring him not in unto thee; give him into my hand, and I — I bring him back unto thee;`

³⁸ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה׃

³⁸and he saith, `My son doth not go down with you, for his brother [is] dead, and he by himself is left; when mischief hath met him in the way in which ye go, then ye have brought down my grey hairs in sorrow to sheol.`