¹והרעב כבד בארץ׃

¹And the famine [is] severe in the land;

²ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל׃

²and it cometh to pass, when they have finished eating the corn which they brought from Egypt, that their father saith unto them, `Turn back, buy for us a little food.`

³ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

³And Judah speaketh unto him, saying, `The man protesting protested to us, saying, Ye do not see my face without your brother [being] with you;

⁴אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

⁴if thou art sending our brother with us, we go down, and buy for thee food,

⁵ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

⁵and if thou art not sending — we do not go down, for the man said unto us, Ye do not see my face without your brother [being] with you.`

⁶ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

⁶And Israel saith, `Why did ye evil to me, by declaring to the man that ye had yet a brother?`

⁷ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם׃

⁷and they say, `The man asked diligently concerning us, and concerning our kindred, saying, Is your father yet alive? have ye a brother? and we declare to him according to the tenor of these things; do we certainly know that he will say, Bring down your brother?`

⁸ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו׃

⁸And Judah saith unto Israel his father, `Send the youth with me, and we arise, and go, and live, and do not die, both we, and thou, and our infants.

⁹אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים׃

⁹I — I am surety [for] him, from my hand thou dost require him; if I have not brought him in unto thee, and set him before thee — then I have sinned against thee all the days;

¹⁰כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים׃

¹⁰for if we had not lingered, surely now we had returned these two times.`

¹¹ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

¹¹And Israel their father saith unto them, `If so, now, this do: take of the praised thing of the land in your vessels, and take down to the man a present, a little balm, and a little honey, spices and myrrh, nuts and almonds;

¹²וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

¹²and double money take in your hand, even the money which is brought back in the mouth of your bags, ye take back in your hand, it may be it [is] an oversight.

¹³ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש׃

¹³`And take your brother, and rise, turn back unto the man;

¹⁴ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

¹⁴and God Almighty give to you mercies before the man, so that he hath sent to you your other brother and Benjamin; and I, when I am bereaved — I am bereaved.`

¹⁵ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

¹⁵And the men take this present, double money also they have taken in their hand, and Benjamin; and they rise, and go down to Egypt, and stand before Joseph;

¹⁶וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

¹⁶and Joseph seeth Benjamin with them, and saith to him who [is] over his house, `Bring the men into the house, and slaughter an animal, and make ready, for with me do the men eat at noon.`

¹⁷ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף׃

¹⁷And the man doth as Joseph hath said, and the man bringeth in the men into the house of Joseph,

¹⁸וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו׃

¹⁸and the men are afraid because they have been brought into the house of Joseph, and they say, `For the matter of the money which was put back in our bags at the commencement are we brought in — to roll himself upon us, and to throw himself on us, and to take us for servants — our asses also.`

¹⁹ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

¹⁹And they come nigh unto the man who [is] over the house of Joseph, and speak unto him at the opening of the house,

²⁰ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל׃

²⁰and say, `O, my lord, we really come down at the commencement to buy food;

²¹ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

²¹and it cometh to pass, when we have come in unto the lodging-place, and open our bags, that lo, each one`s money [is] in the mouth of his bag, our money in its weight, and we bring it back in our hand;

²²וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו׃

²²and other money have we brought down in our hand to buy food; we have not known who put our money in our bags.`

²³ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון׃

²³And he saith, `Peace to you, fear not: your God and the God of your father hath given to you hidden treasure in your bags, your money came unto me;` and he bringeth out Simeon unto them.

²⁴ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

²⁴And the man bringeth in the men into Joseph`s house, and giveth water, and they wash their feet; and he giveth provender for their asses,

²⁵ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם׃

²⁵and they prepare the present until the coming of Joseph at noon, for they have heard that there they do eat bread.

²⁶ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה׃

²⁶And Joseph cometh into the house, and they bring to him the present which [is] in their hand, into the house, and bow themselves to him, to the earth;

²⁷וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

²⁷and he asketh of them of peace, and saith, `Is your father well? the aged man of whom ye have spoken, is he yet alive?`

²⁸ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו׃

²⁸and they say, `Thy servant our father [is] well, he is yet alive;` and they bow, and do obeisance.

²⁹וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

²⁹And he lifteth up his eyes, and seeth Benjamin his brother, his mother`s son, and saith, `Is this your young brother, of whom ye have spoken unto me?` and he saith, `God favour thee, my son.`

³⁰וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

³⁰And Joseph hasteth, for his bowels have been moved for his brother, and he seeketh to weep, and entereth the inner chamber, and weepeth there;

³¹וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

³¹and he washeth his face, and goeth out, and refraineth himself, and saith, `Place bread.`

³²וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים׃

³²And they place for him by himself, and for them by themselves, and for the Egyptians who are eating with him by themselves: for the Egyptians are unable to eat bread with the Hebrews, for it [is] an abomination to the Egyptians.

³³וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו׃

³³And they sit before him, the first-born according to his birthright, and the young one according to his youth, and the men wonder one at another;

³⁴וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃

³⁴and he lifteth up gifts from before him unto them, and the gift of Benjamin is five hands more than the gifts of all of them; and they drink, yea, they drink abundantly with him.