1תפלה לחבקוק הנביא על שגינות׃
1A prayer of Habakkuk the prophet concerning erring ones:
2יהוה שמעתי שמעך יראתי יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור׃
2O Jehovah, I heard thy report, I have been afraid, O Jehovah, Thy work! in midst of years revive it, In the midst of years Thou makest known In anger Thou dost remember mercy.
3אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ׃
3God from Teman doth come, The Holy One from mount Paran. Pause! Covered the heavens hath His majesty, And His praise hath filled the earth.
4ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה׃
4And the brightness is as the light, He hath rays out of His hand, And there — the hiding of His strength.
5לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו׃
5Before Him goeth pestilence, And a burning flame goeth forth at His feet.
6עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו׃
6He hath stood, and He measureth earth, He hath seen, and He shaketh off nations, And scatter themselves do mountains of antiquity, Bowed have the hills of old, The ways of old [are] His.
7תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין׃
7Under sorrow I have seen tents of Cushan, Tremble do curtains of the land of Midian.
8הבנהרים חרה יהוה אם בנהרים אפך אם בים עברתך כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה׃
8Against rivers hath Jehovah been wroth? Against rivers [is] Thine anger? Against the sea [is] Thy wrath? For Thou dost ride on Thy horses — Thy chariots of salvation?
9עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ׃
9Utterly naked Thou dost make Thy bow, Sworn are the tribes — saying, `Pause!` [With] rivers Thou dost cleave the earth.
10ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא׃
10Seen thee — pained are mountains, An inundation of waters hath passed over, Given forth hath the deep its voice, High its hands it hath lifted up.
11שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך׃
11Sun — moon — hath stood — a habitation, At the light thine arrows go on, At the brightness, the glittering of thy spear.
12בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים׃
12In indignation Thou dost tread earth, In anger Thou dost thresh nations.
13יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה׃
13Thou hast gone forth for the salvation of Thy people, For salvation with Thine anointed, Thou hast smitten the head of the house of the wicked, Laying bare the foundation unto the neck. Pause!
14נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר׃
14Thou hast pierced with his staves the head of his leaders, They are tempestuous to scatter me, Their exultation [is] as to consume the poor in secret.
15דרכת בים סוסיך חמר מים רבים׃
15Thou hast proceeded through the sea with Thy horses — the clay of many waters.
16שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו׃
16I have heard, and my belly trembleth, At the noise have my lips quivered, Rottenness doth come into my bones, And in my place I do tremble, That I rest for a day of distress, At the coming up of the people, he overcometh it.
17כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃
17Though the fig-tree doth not flourish, And there is no produce among vines, Failed hath the work of the olive, And fields have not yielded food, Cut off from the fold hath been the flock, And there is no herd in the stalls.
18ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי׃
18Yet I, in Jehovah I exult, I do joy in the God of my salvation.
19יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי׃
19Jehovah the Lord [is] my strength, And He doth make my feet like hinds, And on my high-places causeth me to tread. To the overseer with my stringed instruments!