¹על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃

¹Wherefore, having left the word of the beginning of the Christ, unto the perfection we may advance, not again a foundation laying of reformation from dead works, and of faith on God,

²ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃

²of the teaching of baptisms, of laying on also of hands, of rising again also of the dead, and of judgment age-during,

³ואת זאת נעשה אם יתן האל׃

³and this we will do, if God may permit,

⁴כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃

⁴for [it is] impossible for those once enlightened, having tasted also of the heavenly gift, and partakers having became of the Holy Spirit,

⁵וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃

⁵and did taste the good saying of God, the powers also of the coming age,

⁶נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל׃

⁶and having fallen away, again to renew [them] to reformation, having crucified again to themselves the Son of God, and exposed to public shame.

⁷כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃

⁷For earth, that is drinking in the rain many times coming upon it, and is bringing forth herbs fit for those because of whom also it is dressed, doth partake of blessing from God,

⁸ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃

⁸and that which is bearing thorns and briers [is] disapproved of, and nigh to cursing, whose end [is] for burning;

⁹אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת׃

⁹and we are persuaded, concerning you, beloved, the things that are better, and accompanying salvation, though even thus we speak,

¹⁰כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים׃

¹⁰for God is not unrighteous to forget your work, and the labour of the love, that ye shewed to His name, having ministered to the saints and ministering;

¹¹אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ׃

¹¹and we desire each one of you the same diligence to shew, unto the full assurance of the hope unto the end,

¹²שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות׃

¹²that ye may not become slothful, but followers of those who through faith and patient endurance are inheriting the promises.

¹³כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו׃

¹³For to Abraham God, having made promise, seeing He was able to swear by no greater, did swear by Himself,

¹⁴ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃

¹⁴saying, `Blessing indeed I will bless thee, and multiplying I will multiply thee;`

¹⁵ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה׃

¹⁵and so, having patiently endured, he did obtain the promise;

¹⁶בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר׃

¹⁶for men indeed do swear by the greater, and an end of all controversy to them for confirmation [is] the oath,

¹⁷על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃

¹⁷in which God, more abundantly willing to shew to the heirs of the promise the immutability of his counsel, did interpose by an oath,

¹⁸למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃

¹⁸that through two immutable things, in which [it is] impossible for God to lie, a strong comfort we may have who did flee for refuge to lay hold on the hope set before [us],

¹⁹אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת׃

¹⁹which we have, as an anchor of the soul, both sure and stedfast, and entering into that within the vail,

²⁰אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק׃

²⁰whither a forerunner for us did enter — Jesus, after the order of Melchisedek chief priest having become — to the age.