1הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו׃
1Lo, for righteousness doth a king reign, As to princes, for judgment they rule.
2והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃
2And each hath been as a hiding-place [from] wind, And as a secret hiding-place [from] inundation, As rivulets of waters in a dry place, As a shadow of a heavy rock in a weary land.
3ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃
3And not dazzled are the eyes of beholders, And the ears of hearers do attend.
4ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃
4And the heart of those hastened Understandeth to know, And the tongue of stammerers hasteth to speak clearly.
5לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃
5A fool is no more called `noble,` And to a miser it is not said, `rich;`
6כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃
6For a fool speaketh folly, And his heart doth iniquity, to do profanity, And to speak concerning Jehovah error, To empty the soul of the hungry, Yea, drink of the thirsty he causeth to lack.
7וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט׃
7And the miser — his instruments [are] evil, He hath counselled wicked devices, To corrupt the poor with lying sayings, Even when the needy speaketh justly.
8ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום׃
8And the noble counselled noble things, And he for noble things riseth up.
9נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃
9Women, easy ones, rise, hear my voice, Daughters, confident ones, give ear [to] my saying,
10ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃
10Days and a year ye are troubled, O confident ones, For consumed hath been harvest, The gathering cometh not.
11חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים׃
11Tremble ye women, ye easy ones, Be troubled, ye confident ones, Strip and make bare, with a girdle on the loins,
12על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃
12For breasts they are lamenting, For fields of desire, for the fruitful vine.
13על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה׃
13Over the ground of my people thorn — brier goeth up, Surely over all houses of joy of the exulting city,
14כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים׃
14Surely the palace hath been left, The multitude of the city forsaken, Fort and watch-tower hath been for dens unto the age, A joy of wild asses — a pasture of herds;
15עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב׃
15Till emptied out on us is the Spirit from on high, And a wilderness hath become a fruitful field, And the fruitful field for a forest is reckoned.
16ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃
16And dwelt in the wilderness hath judgment, And righteousness in the fruitful field remaineth.
17והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם׃
17And a work of the righteousness hath been peace, And a service of the righteousness — Keeping quiet and confidence unto the age.
18וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃
18And dwelt hath My people in a peaceful habitation, And in stedfast tabernacles, And in quiet resting-places.
19וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃
19And it hath hailed in the going down of the forest, And in the valley is the city low.
20אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור׃
20Happy [are] ye sowing by all waters, Sending forth the foot of the ox and the ass!