1מאין המלחמות והמדנים אשר ביניכם הלא מתוך התאות המתגרות באבריכם׃
1Whence [are] wars and fightings among you? not thence — out of your passions, that are as soldiers in your members?
2אתם מתאוים ואין לכם תרצחו ותקנאו והשג לא תשיגו תריבו ותלחמו ואין לכם יען אשר לא התפללתם׃
2ye desire, and ye have not; ye murder, and are zealous, and are not able to attain; ye fight and war, and ye have not, because of your not asking;
3הן אתם מבקשים ואינכם מקבלים על אשר תתפללו ברעה למען תבלו בתאותיכם׃
3ye ask, and ye receive not, because evilly ye ask, that in your pleasures ye may spend [it].
4הנאפים והמנאפות הלא ידעתם כי אהבת העולם איבת אלהים היא ועתה החפץ להיות אהב העולם יהיה איב לאלהים׃
4Adulterers and adulteresses! have ye not known that friendship of the world is enmity with God? whoever, then, may counsel to be a friend of the world, an enemy of God he is set.
5או התדמו בנפשכם כי לריק אמר הכתוב בקנאה יתאוה לרוח השכן בקרבנו׃
5Do ye think that emptily the Writing saith, `To envy earnestly desireth the spirit that did dwell in us,`
6וגם יגדיל לתת חן על כן אומר אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן׃
6and greater grace he doth give, wherefore he saith, `God against proud ones doth set Himself up, and to lowly ones He doth give grace?`
7לכן הכנעו לאלהים התיצבו נגד השטן ויברח מפניכם׃
7be subject, then, to God; stand up against the devil, and he will flee from you;
8קרבו לאלהים ויקרב אליכם רחצו ידיכם החטאים טהרו לבבכם חלוקי הלבב׃
8draw nigh to God, and He will draw nigh to you; cleanse hands, ye sinners! and purify hearts, ye two-souled!
9התענו והתאבלו ובכו שחקכם יהפך לאבל ושמחתכם ליגון׃
9be exceeding afflicted, and mourn, and weep, let your laughter to mourning be turned, and the joy to heaviness;
10הכנעו לפני יהוה והוא ירים אתכם׃
10be made low before the Lord, and He shall exalt you.
11אחי אל תחרפו איש את רעהו המחרף את רעהו ודן את אחיו הוא מחרף את התורה ודן את התורה ואם תדין את התורה אינך עשה התורה כי אם שפטה׃
11Speak not one against another, brethren; he who is speaking against a brother, and is judging his brother, doth speak against law, and doth judge law, and if law thou dost judge, thou art not a doer of law but a judge;
12אחד הוא המחקק אשר יכול להושיע ולאבד ומי אתה כי תדין את עמיתך׃
12one is the lawgiver, who is able to save and to destroy; thou — who art thou that dost judge the other?
13הוי האמרים נלכה היום ומחר לעיר פלונית אלמונית ונעשה שם שנה אחת לסחר בה ולהרבות רוח׃
13Go, now, ye who are saying, `To-day and to-morrow we will go on to such a city, and will pass there one year, and traffic, and make gain;`
14ולא תדעו מה ילד יום מחר כי מה חייכם עשן הם אשר נראה כמעט רגע ואחר כלה וילך׃
14who do not know the thing of the morrow; for what is your life? for it is a vapour that is appearing for a little, and then is vanishing;
15תחת אשר תאמרו אם ירצה יהוה ונחיה נעשה כזה וכזה׃
15instead of your saying, `If the Lord may will, we shall live, and do this or that;`
16עתה תתגאו בפחזותכם וכל גאוה אשר כזאת רעה היא׃
16and now ye glory in your pride; all such glorying is evil;
17לכן היודע לעשות הטוב ולא יעשנו והיה בו חטא׃
17to him, then, knowing to do good, and not doing, sin it is to him.