¹אחי אל יהיו רבים מכם למורים באשר ידעתם כי בזאת נכביד עלינו את הדין׃

¹Many teachers become not, my brethren, having known that greater judgment we shall receive,

²כי כלנו מרבים להכשל ואשר לא יכשל בדבור הוא איש תמים וביכלתו לשום רסן גם לכל גופו׃

²for we all make many stumbles; if any one in word doth not stumble, this one [is] a perfect man, able to bridle also the whole body;

³הנה בפי הסוסים נשים את הרסן למען אשר ישמעו לנו ונהגנו בו את כל גויתם׃

³lo, the bits we put into the mouths of the horses for their obeying us, and their whole body we turn about;

⁴והנה האניות אף כי גדלות הנה ורוחות קשות יהדפום ינהג אתן משוט קטן אל כל אשר יחפץ החבל כן גם הלשון אבר קטן היא וגדלות תדבר׃

⁴lo, also the ships, being so great, and by fierce winds being driven, are led about by a very small helm, whithersoever the impulse of the helmsman doth counsel,

⁵ראה מה גדול היער ואש קטנה תבעירנו גם הלשון אש היא עולם מלא עולה׃

⁵so also the tongue is a little member, and doth boast greatly; lo, a little fire how much wood it doth kindle!

⁶כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם׃

⁶and the tongue [is] a fire, the world of the unrighteousness, so the tongue is set in our members, which is spotting our whole body, and is setting on fire the course of nature, and is set on fire by the gehenna.

⁷כי מין כל בהמה ועוף ורמש וחיות הים יכבש ונכבשים הם על ידי מין האדם׃

⁷For every nature, both of beasts and of fowls, both of creeping things and things of the sea, is subdued, and hath been subdued, by the human nature,

⁸אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת וסם המות מלאה׃

⁸and the tongue no one of men is able to subdue, [it is] an unruly evil, full of deadly poison,

⁹בה נברך את האלהים אבינו ובה נקלל את האנשים העשוים בצלם אלהים׃

⁹with it we do bless the God and Father, and with it we do curse the men made according to the similitude of God;

¹⁰מפה אחד יצאת ברכה וקללה וכן לא יעשה אחי׃

¹⁰out of the same mouth doth come forth blessing and cursing; it doth not need, my brethren, these things so to happen;

¹¹היביע המעין מתוקים ומרים ממוצא אחד׃

¹¹doth the fountain out of the same opening pour forth the sweet and the bitter?

¹²אחי היוכל עץ התאנה להוציא זיתים או התוכל הגפן להוציא תאנים כן גם מעין אחד לא יוכל נבע מים מלוחים ומתוקים׃

¹²is a fig-tree able, my brethren, olives to make? or a vine figs? so no fountain salt and sweet water [is able] to make.

¹³מי בכם חכם ונבון יראה בדרכו הטובה את מעשיו בענות החכמה׃

¹³Who [is] wise and intelligent among you? let him shew out of the good behaviour his works in meekness of wisdom,

¹⁴ואם קנאה מרה ומריבה בלבבכם אל תתהללו ואל תשקרו באמת׃

¹⁴and if bitter zeal ye have, and rivalry in your heart, glory not, nor lie against the truth;

¹⁵אין זאת החכמה הירדת ממעל כי אם חכמת אדמה היא וחכמת היצר והשדים׃

¹⁵this wisdom is not descending from above, but earthly, physical, demon-like,

¹⁶כי במקום קנאה ומריבה שם מהומה וכל מעשה רע׃

¹⁶for where zeal and rivalry [are], there is insurrection and every evil matter;

¹⁷אבל החכמה אשר ממעל בראשונה צנועה היא אף אהבת שלום ומכרעת לכף זכות ואיננה עמדת על דעתה ומלאה רחמים ופרי טוב בלא לב ולב ובלי חנפה׃

¹⁷and the wisdom from above, first, indeed, is pure, then peaceable, gentle, easily entreated, full of kindness and good fruits, uncontentious, and unhypocritical: —

¹⁸ופרי הצדקה בשלום יזרע לעשי השלום׃

¹⁸and the fruit of the righteousness in peace is sown to those making peace.