1ויען צפר הנעמתי ויאמר׃
1And Zophar the Naamathite answereth and saith: —
2הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק׃
2Is a multitude of words not answered? And is a man of lips justified?
3בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃
3Thy devices make men keep silent, Thou scornest, and none is causing blushing!
4ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃
4And thou sayest, `Pure [is] my discourse, And clean I have been in Thine eyes.`
5ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃
5And yet, O that God had spoken! And doth open His lips with thee.
6ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך׃
6And declare to thee secrets of wisdom, For counsel hath foldings. And know thou that God forgetteth for thee, [Some] of thine iniquity.
7החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא׃
7By searching dost thou find out God? Unto perfection find out the Mighty One?
8גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע׃
8Heights of the heavens! — what dost thou? Deeper than Sheol! — what knowest thou?
9ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים׃
9Longer than earth [is] its measure, And broader than the sea.
10אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו׃
10If He pass on, and shut up, and assemble, Who then dost reverse it?
11כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן׃
11For he hath known men of vanity, And He seeth iniquity, And one doth not consider [it]!
12ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד׃
12And empty man is bold, And the colt of a wild ass man is born.
13אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך׃
13If thou — thou hast prepared thy heart, And hast spread out unto Him thy hands,
14אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה׃
14If iniquity [is] in thy hand, put it far off, And let not perverseness dwell in thy tents.
15כי אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא׃
15For then thou liftest up thy face from blemish, And thou hast been firm, and fearest not.
16כי אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר׃
16For thou dost forget misery, As waters passed away thou rememberest.
17ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה׃
17And above the noon doth age rise, Thou fliest — as the morning thou art.
18ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב׃
18And thou hast trusted because their is hope, And searched — in confidence thou liest down,
19ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים׃
19And thou hast rested, And none is causing trembling, And many have entreated thy face;
20ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש׃
20And the eyes of the wicked are consumed, And refuge hath perished from them, And their hope [is] a breathing out of soul!