1ויען צפר הנעמתי ויאמר׃
1And Zophar the Naamathite answereth and saith: —
2לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃
2Therefore my thoughts cause me to answer, And because of my sensations in me.
3מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃
3The chastisement of my shame I hear, And the spirit of mine understanding Doth cause me to answer:
4הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃
4This hast thou known from antiquity? Since the placing of man on earth?
5כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃
5That the singing of the wicked [is] short, And the joy of the profane for a moment,
6אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃
6Though his excellency go up to the heavens, And his head against a cloud he strike —
7כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃
7As his own dung for ever he doth perish, His beholders say: `Where [is] he?`
8כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃
8As a dream he fleeth, and they find him not, And he is driven away as a vision of the night,
9עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃
9The eye hath not seen him, and addeth not. And not again doth his place behold him.
10בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃
10His sons do the poor oppress, And his hands give back his wealth.
11עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃
11His bones have been full of his youth, And with him on the dust it lieth down.
12אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃
12Though he doth sweeten evil in his mouth, Doth hide it under his tongue,
13יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃
13Hath pity on it, and doth not forsake it, And keep it back in the midst of his palate,
14לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃
14His food in his bowels is turned, The bitterness of asps [is] in his heart.
15חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃
15Wealth he hath swallowed, and doth vomit it. From his belly God driveth it out.
16ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃
16Gall of asps he sucketh, Slay him doth the tongue of a viper.
17אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃
17He looketh not on rivulets, Flowing of brooks of honey and butter.
18משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃
18He is giving back [what] he laboured for, And doth not consume [it]; As a bulwark [is] his exchange, and he exults not.
19כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃
19For he oppressed — he forsook the poor, A house he hath taken violently away, And he doth not build it.
20כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃
20For he hath not known ease in his belly. With his desirable thing he delivereth not himself.
21אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃
21There is not a remnant to his food, Therefore his good doth not stay.
22במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃
22In the fulness of his sufficiency he is straitened. Every perverse hand doth meet him.
23יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃
23It cometh to pass, at the filling of his belly, He sendeth forth against him The fierceness of His anger, Yea, He raineth on him in his eating.
24יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃
24He fleeth from an iron weapon, Pass through him doth a bow of brass.
25שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃
25One hath drawn, And it cometh out from the body, And a glittering weapon from his gall proceedeth. On him [are] terrors.
26כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃
26All darkness is hid for his treasures, Consume him doth a fire not blown, Broken is the remnant in his tent.
27יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃
27Reveal do the heavens his iniquity, And earth is raising itself against him.
28יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃
28Remove doth the increase of his house, Poured forth in a day of His anger.
29זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃
29This [is] the portion of a wicked man from God. And an inheritance appointed him by God.