¹ויען איוב ויאמר׃

¹And Job answereth and saith: —

²שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃

²Hear ye diligently my word, And this is your consolation.

³שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃

³Bear with me, and I speak, And after my speaking — ye may deride.

⁴האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃

⁴I — to man [is] my complaint? and if [so], wherefore May not my temper become short?

⁵פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃

⁵Turn unto me, and be astonished, And put hand to mouth.

⁶ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃

⁶Yea, if I have remembered, then I have been troubled. And my flesh hath taken fright.

⁷מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃

⁷Wherefore do the wicked live? They have become old, Yea, they have been mighty in wealth.

⁸זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃

⁸Their seed is established, Before their face with them, And their offspring before their eyes.

⁹בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃

⁹Their houses [are] peace without fear, Nor [is] a rod of God upon them.

¹⁰שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃

¹⁰His bullock hath eaten corn, and doth not loath. His cow bringeth forth safely, And doth not miscarry.

¹¹ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃

¹¹They send forth as a flock their sucklings, And their children skip,

¹²ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃

¹²They lift [themselves] up at timbrel and harp, And rejoice at the sound of an organ.

¹³יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃

¹³They wear out in good their days, And in a moment [to] Sheol go down.

¹⁴ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃

¹⁴And they say to God, `Turn aside from us, And the knowledge of Thy ways We have not desired.

¹⁵מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃

¹⁵What [is] the Mighty One that we serve Him? And what do we profit when we meet with Him?`

¹⁶הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃

¹⁶Lo, not in their hand [is] their good, (The counsel of the wicked Hath been far from me.)

¹⁷כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃

¹⁷How oft is the lamp of the wicked extinguished, And come on them doth their calamity? Pangs He apportioneth in His anger.

¹⁸יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃

¹⁸They are as straw before wind, And as chaff a hurricane hath stolen away,

¹⁹אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃

¹⁹God layeth up for his sons his sorrow, He giveth recompense unto him — and he knoweth.

²⁰יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃

²⁰His own eyes see his destruction, And of the wrath of the Mighty he drinketh.

²¹כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃

²¹For what [is] his delight in his house after him, And the number of his months cut off?

²²הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃

²²To God doth [one] teach knowledge, And He the high doth judge?

²³זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃

²³This [one] dieth in his perfect strength, Wholly at ease and quiet.

²⁴עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃

²⁴His breasts have been full of milk, And marrow his bones doth moisten.

²⁵וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃

²⁵And this [one] dieth with a bitter soul, And have not eaten with gladness.

²⁶יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃

²⁶Together — on the dust they lie down, And the worm doth cover them over.

²⁷הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃

²⁷Lo, I have known your thoughts, And the devices against me ye do wrongfully.

²⁸כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃

²⁸For ye say, `Where [is] the house of the noble? And where the tent — The tabernacles of the wicked?`

²⁹הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃

²⁹Have ye not asked those passing by the way? And their signs do ye not know?

³⁰כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃

³⁰That to a day of calamity is the wicked spared. To a day of wrath they are brought.

³¹מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃

³¹Who doth declare to his face his way? And [for] that which he hath done, Who doth give recompence to him?

³²והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃

³²And he — to the graves he is brought. And over the heap a watch is kept.

³³מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃

³³Sweet to him have been the clods of the valley, And after him every man he draweth, And before him there is no numbering.

³⁴ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃

³⁴And how do ye comfort me [with] vanity, And in your answers hath been left trespass?