¹ויסף אליהוא ויאמר׃

¹And Elihu addeth and saith: —

²כתר לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים׃

²Honour me a little, and I shew thee, That yet for God [are] words.

³אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק׃

³I lift up my knowledge from afar, And to my Maker I ascribe righteousness.

⁴כי אמנם לא שקר מלי תמים דעות עמך׃

⁴For, truly, my words [are] not false, The perfect in knowledge [is] with thee.

⁵הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב׃

⁵Lo, God [is] mighty, and despiseth not, Mighty [in] power [and] heart.

⁶לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן׃

⁶He reviveth not the wicked, And the judgment of the poor appointeth;

⁷לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו׃

⁷He withdraweth not from the righteous His eyes, And [from] kings on the throne, And causeth them to sit for ever, and they are high,

⁸ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עני׃

⁸And if prisoners in fetters They are captured with cords of affliction,

⁹ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו׃

⁹Then He declareth to them their work, And their transgressions, Because they have become mighty,

¹⁰ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישבון מאון׃

¹⁰And He uncovereth their ear for instruction, And saith that they turn back from iniquity.

¹¹אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים׃

¹¹If they do hear and serve, They complete their days in good, And their years in pleasantness.

¹²ואם לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו בבלי דעת׃

¹²And if they do not hearken, By the dart they pass away, And expire without knowledge.

¹³וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם׃

¹³And the profane in heart set the face, They cry not when He hath bound them.

¹⁴תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים׃

¹⁴Their soul dieth in youth, And their life among the defiled.

¹⁵יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם׃

¹⁵He draweth out the afflicted in his affliction, And uncovereth in oppression their ear.

¹⁶ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן׃

¹⁶And also He moved thee from a strait place, [To] a broad place — no straitness under it, And the sitting beyond of thy table Hath been full of fatness.

¹⁷ודין רשע מלאת דין ומשפט יתמכו׃

¹⁷And the judgment of the wicked thou hast fulfilled, Judgment and justice are upheld — because of fury,

¹⁸כי חמה פן יסיתך בספק ורב כפר אל יטך׃

¹⁸Lest He move thee with a stroke, And the abundance of an atonement turn thee not aside.

¹⁹היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח׃

¹⁹Doth He value thy riches? He hath gold, and all the forces of power.

²⁰אל תשאף הלילה לעלות עמים תחתם׃

²⁰Desire not the night, For the going up of peoples in their stead.

²¹השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני׃

²¹Take heed — do not turn unto iniquity, For on this thou hast fixed Rather than [on] affliction.

²²הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה׃

²²Lo, God doth sit on high by His power, Who [is] like Him — a teacher?

²³מי פקד עליו דרכו ומי אמר פעלת עולה׃

²³Who hath appointed unto Him his way? And who said, `Thou hast done iniquity?`

²⁴זכר כי תשגיא פעלו אשר שררו אנשים׃

²⁴Remember that thou magnify His work That men have beheld.

²⁵כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק׃

²⁵All men have looked on it, Man looketh attentively from afar.

²⁶הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר׃

²⁶Lo, God [is] high, And we know not the number of His years, Yea, there [is] no searching.

²⁷כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו׃

²⁷When He doth diminish droppings of the waters, They refine rain according to its vapour,

²⁸אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב׃

²⁸Which clouds do drop, They distil on man abundantly.

²⁹אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו׃

²⁹Yea, doth [any] understand The spreadings out of a cloud? The noises of His tabernacle?

³⁰הן פרש עליו אורו ושרשי הים כסה׃

³⁰Lo, He hath spread over it His light, And the roots of the sea He hath covered,

³¹כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר׃

³¹For by them He doth judge peoples, He giveth food in abundance.

³²על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע׃

³²By two palms He hath covered the light, And layeth a charge over it in meeting,

³³יגיד עליו רעו מקנה אף על עולה׃

³³He sheweth by it [to] his friend substance, Anger against perversity.