¹ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

¹And there was a certain one ailing, Lazarus, from Bethany, of the village of Mary and Martha her sister —

²היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

²and it was Mary who did anoint the Lord with ointment, and did wipe his feet with her hair, whose brother Lazarus was ailing —

³ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

³therefore sent the sisters unto him, saying, `Sir, lo, he whom thou dost love is ailing;`

⁴וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃

⁴and Jesus having heard, said, `This ailment is not unto death, but for the glory of God, that the Son of God may be glorified through it.`

⁵וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃

⁵And Jesus was loving Martha, and her sister, and Lazarus,

⁶ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃

⁶when, therefore, he heard that he is ailing, then indeed he remained in the place in which he was two days,

⁷מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

⁷then after this, he saith to the disciples, `We may go to Judea again;`

⁸ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

⁸the disciples say to him, `Rabbi, now were the Jews seeking to stone thee, and again thou dost go thither!`

⁹ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

⁹Jesus answered, `Are there not twelve hours in the day? if any one may walk in the day, he doth not stumble, because the light of this world he doth see;

¹⁰אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

¹⁰and if any one may walk in the night, he stumbleth, because the light is not in him.`

¹¹כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

¹¹These things he said, and after this he saith to them, `Lazarus our friend hath fallen asleep, but I go on that I may awake him;`

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹²therefore said his disciples, `Sir, if he hath fallen asleep, he will be saved;`

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹³but Jesus had spoken about his death, but they thought that about the repose of sleep he speaketh.

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁴Then, therefore, Jesus said to them freely, `Lazarus hath died;

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁵and I rejoice, for your sake, (that ye may believe,) that I was not there; but we may go to him;`

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁶therefore said Thomas, who is called Didymus, to the fellow-disciples, `We may go — we also, that we may die with him,`

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁷Jesus, therefore, having come, found him having been four days already in the tomb.

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁸And Bethany was nigh to Jerusalem, about fifteen furlongs off,

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

¹⁹and many of the Jews had come unto Martha and Mary, that they might comfort them concerning their brother;

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²⁰Martha, therefore, when she heard that Jesus doth come, met him, and Mary kept sitting in the house.

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²¹Martha, therefore, said unto Jesus, `Sir, if thou hadst been here, my brother had not died;

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²²but even now, I have known that whatever thou mayest ask of God, God will give to thee;`

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²³Jesus saith to her, `Thy brother shall rise again.`

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁴Martha saith to him, `I have known that he will rise again, in the rising again in the last day;`

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁵Jesus said to her, `I am the rising again, and the life; he who is believing in me, even if he may die, shall live;

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁶and every one who is living and believing in me shall not die — to the age;

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁷believest thou this?` she saith to him, `Yes, sir, I have believed that thou art the Christ, the Son of God, who is coming to the world.`

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁸And these things having said, she went away, and called Mary her sister privately, saying, `The Teacher is present, and doth call thee;`

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

²⁹she, when she heard, riseth up quickly, and doth come to him;

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³⁰and Jesus had not yet come to the village, but was in the place where Martha met him;

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³¹the Jews, therefore, who were with her in the house, and were comforting her, having seen Mary that she rose up quickly and went forth, followed her, saying — `She doth go away to the tomb, that she may weep there.`

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³²Mary, therefore, when she came where Jesus was, having seen him, fell at his feet, saying to him, `Sir, if thou hadst been here, my brother had not died;`

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³³Jesus, therefore, when he saw her weeping, and the Jews who came with her weeping, did groan in the spirit, and troubled himself, and he said,

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁴`Where have ye laid him?` they say to him, `Sir, come and see;`

³⁵ויבך ישוע׃

³⁵Jesus wept.

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃

³⁶The Jews, therefore, said, `Lo, how he was loving him!`

³⁷ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

³⁷and certain of them said, `Was not this one, who did open the eyes of the blind man, able to cause that also this one might not have died?`

³⁸ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃

³⁸Jesus, therefore, again groaning in himself, cometh to the tomb, and it was a cave, and a stone was lying upon it,

³⁹ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃

³⁹Jesus saith, `Take ye away the stone;` the sister of him who hath died — Martha — saith to him, `Sir, already he stinketh, for he is four days dead;`

⁴⁰ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃

⁴⁰Jesus saith to her, `Said I not to thee, that if thou mayest believe, thou shalt see the glory of God?`

⁴¹וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

⁴¹They took away, therefore, the stone where the dead was laid, and Jesus lifted his eyes upwards, and said, `Father, I thank Thee, that Thou didst hear me;

⁴²ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

⁴²and I knew that Thou always dost hear me, but, because of the multitude that is standing by, I said [it], that they may believe that Thou didst send me.`

⁴³ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

⁴³And these things saying, with a loud voice he cried out, `Lazarus, come forth;`

⁴⁴ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

⁴⁴and he who died came forth, being bound feet and hands with grave-clothes, and his visage with a napkin was bound about; Jesus saith to them, `Loose him, and suffer to go.`

⁴⁵ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃

⁴⁵Many, therefore, of the Jews who came unto Mary, and beheld what Jesus did, believed in him;

⁴⁶ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

⁴⁶but certain of them went away unto the Pharisees, and told them what Jesus did;

⁴⁷אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

⁴⁷the chief priests, therefore, and the Pharisees, gathered together a sanhedrim, and said, `What may we do? because this man doth many signs?

⁴⁸אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃

⁴⁸if we may let him alone thus, all will believe in him; and the Romans will come, and will take away both our place and nation.`

⁴⁹ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

⁴⁹and a certain one of them, Caiaphas, being chief priest of that year, said to them, `Ye have not known anything,

⁵⁰אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

⁵⁰nor reason that it is good for us that one man may die for the people, and not the whole nation perish.`

⁵¹וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃

⁵¹And this he said not of himself, but being chief priest of that year, he did prophesy that Jesus was about to die for the nation,

⁵²ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃

⁵²and not for the nation only, but that also the children of God, who have been scattered abroad, he may gather together into one.

⁵³ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

⁵³From that day, therefore, they took counsel together that they may kill him;

⁵⁴על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

⁵⁴Jesus, therefore, was no more freely walking among the Jews, but went away thence to the region nigh the wilderness, to a city called Ephraim, and there he tarried with his disciples.

⁵⁵ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

⁵⁵And the passover of the Jews was nigh, and many went up to Jerusalem out of the country before the passover, that they might purify themselves;

⁵⁶ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃

⁵⁶they were seeking, therefore, Jesus, and said one with another, standing in the temple, `What doth appear to you — that he may not come to the feast?`

⁵⁷והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃

⁵⁷and both the chief priests and the Pharisees had given a command, that if any one may know where he is, he may shew [it], so that they may seize him.