¹ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה׃

¹And the sons of Israel add to do the evil thing in the eyes of Jehovah, and Jehovah giveth them into the hand of the Philistines forty years.

²ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה׃

²And there is a certain man of Zorah, of the family of the Danite, and his name [is] Manoah, his wife [is] barren, and hath not borne;

³וירא מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃

³and a messenger of Jehovah appeareth unto the woman, and saith unto her, `Lo, I pray thee, thou [art] barren, and hast not borne; when thou hast conceived, then thou hast borne a son.

⁴ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא׃

⁴And, now, take heed, I pray thee, and do not drink wine, and strong drink, and do not eat any unclean thing,

⁵כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים׃

⁵for, lo, thou art conceiving and bearing a son, and a razor doth not go up on his head, for a Nazarite to God is the youth from the womb, and he doth begin to save Israel out of the hand of the Philistines.`

⁶ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי׃

⁶And the woman cometh and speaketh to her husband, saying, `A man of God hath come unto me, and his appearance [is] as the appearance of a messenger of God, very fearful, and I have not asked him whence he [is], and his name he hath not declared to me;

⁷ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמאה כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו׃

⁷and he saith to me, Lo, thou art pregnant, and bearing a son, and now do not drink wine and strong drink, and do not eat any unclean thing, for a Nazarite to God is the youth from the womb till the day of his death.`

⁸ויעתר מנוח אל יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היולד׃

⁸And Manoah maketh entreaty unto Jehovah, and saith, `O, my Lord, the man of God whom Thou didst send, let him come in, I pray thee, again unto us, and direct us what we do to the youth who is born.`

⁹וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה׃

⁹And God hearkeneth to the voice of Manoah, and the messenger of God cometh again unto the woman, and she [is] sitting in a field, and Manoah her husband is not with her,

¹⁰ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי׃

¹⁰and the woman hasteth, and runneth, and declareth to her husband, and saith unto him, `Lo, he hath appeared unto me — the man who came on [that] day unto me.`

¹¹ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר אני׃

¹¹And Manoah riseth, and goeth after his wife, and cometh unto the man, and saith to him, `Art thou the man who spake unto the woman?` and he saith, `I [am].`

¹²ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה יהיה משפט הנער ומעשהו׃

¹²And Manoah saith, `Now let thy words come to pass; what is the custom of the youth — and his work?`

¹³ויאמר מלאך יהוה אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר׃

¹³And the messenger of Jehovah saith unto Manoah, `Of all that I said unto the woman let her take heed;

¹⁴מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טמאה אל תאכל כל אשר צויתיה תשמר׃

¹⁴of anything which cometh out from the wine-vine she doth not eat, and wine and strong drink she doth not drink, and any unclean thing she doth not eat; all that I have commanded her she doth observe.`

¹⁵ויאמר מנוח אל מלאך יהוה נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים׃

¹⁵And Manoah saith unto the messenger of Jehovah, `Let us detain thee, we pray thee, and prepare before thee a kid of the goats.`

¹⁶ויאמר מלאך יהוה אל מנוח אם תעצרני לא אכל בלחמך ואם תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא׃

¹⁶And the messenger of Jehovah saith unto Manoah, `If thou detain me — I do not eat of thy bread; and if thou prepare a burnt-offering — to Jehovah thou dost offer it;` for Manoah hath not known that He [is] a messenger of Jehovah.

¹⁷ויאמר מנוח אל מלאך יהוה מי שמך כי יבא דבריך וכבדנוך׃

¹⁷And Manoah saith unto the messenger of Jehovah, `What [is] thy name? when thy words come to pass, then we have honoured thee.`

¹⁸ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא פלאי׃

¹⁸And the messenger of Jehovah saith to him, `Why [is] this — thou dost ask for My name? — and it [is] Wonderful.`

¹⁹ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים׃

¹⁹And Manoah taketh the kid of the goats, and the present, and offereth on the rock to Jehovah, and He is doing wonderfully, and Manoah and his wife are looking on,

²⁰ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה׃

²⁰and it cometh to pass, in the going up of the flame from off the altar toward the heavens, that the messenger of Jehovah goeth up in the flame of the altar, and Manoah and his wife are looking on, and they fall on their faces to the earth,

²¹ולא יסף עוד מלאך יהוה להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא׃

²¹and the messenger of Jehovah hath not added again to appear unto Manoah, and unto his wife, then hath Manoah known that He [is] a messenger of Jehovah.

²²ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃

²²And Manoah saith unto his wife, `We certainly die, for we have seen God.`

²³ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת׃

²³And his wife saith to him, `If Jehovah were desirous to put us to death, He had not received from our hands burnt-offering and present, nor shewed us all these things, nor as [at this] time caused us to hear [anything] like this.`

²⁴ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה׃

²⁴And the woman beareth a son, and calleth his name Samson, and the youth groweth, and Jehovah doth bless him,

²⁵ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל׃

²⁵and the Spirit of Jehovah beginneth to move him in the camp of Dan, between Zorah and Eshtaol.