¹וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר׃

¹And Jehovah speaketh unto Moses, in mount Sinai, saying,

²דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃

²`Speak unto the sons of Israel, and thou hast said unto them, When ye come in unto the land which I am giving to you, then hath the land kept a sabbath to Jehovah.

³שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה׃

³`Six years thou dost sow thy field, and six years thou dost prune thy vineyard, and hast gathered its increase,

⁴ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃

⁴and in the seventh year a sabbath of rest is to the land, a sabbath to Jehovah; thy field thou dost not sow, and thy vineyard thou dost not prune;

⁵את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃

⁵the spontaneous growth of thy harvest thou dost not reap, and the grapes of thy separated thing thou dost not gather, a year of rest it is to the land.

⁶והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃

⁶`And the sabbath of the land hath been to you for food, to thee, and to thy man-servant, and to thy handmaid, and to thy hireling, and to thy settler, who are sojourning with thee;

⁷ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל׃

⁷and to thy cattle, and to the beast which [is] in thy land, is all thine increase for food.

⁸וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃

⁸`And thou hast numbered to thee seven sabbaths of years, seven years seven times, and the days of the seven sabbaths of years have been to thee nine and forty years,

⁹והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם׃

⁹and thou hast caused a trumpet of shouting to pass over in the seventh month, in the tenth of the month; in the day of the atonements ye do cause a trumpet to pass over through all your land;

¹⁰וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו׃

¹⁰and ye have hallowed the year, the fiftieth year; and ye have proclaimed liberty in the land to all its inhabitants; a jubilee it is to you; and ye have turned back each unto his possession; yea, each unto his family ye do turn back.

¹¹יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה׃

¹¹`A jubilee it [is], the fiftieth year, a year it is to you; ye sow not, nor reap its spontaneous growth, nor gather its separated things;

¹²כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה׃

¹²for a jubilee it [is], holy it is to you; out of the field ye eat its increase;

¹³בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו׃

¹³in the year of this jubilee ye turn back each unto his possession.

¹⁴וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו׃

¹⁴`And when thou sellest anything to thy fellow, or buyest from the hand of thy fellow, ye do not oppress one another;

¹⁵במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך׃

¹⁵by the number of years after the jubilee thou dost buy from thy fellow; by the number of the years of increase he doth sell to thee;

¹⁶לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃

¹⁶according to the multitude of the years thou dost multiply its price, and according to the fewness of the years thou dost diminish its price; for a number of increases he is selling to thee;

¹⁷ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃

¹⁷and ye do not oppress one another, and thou hast been afraid of thy God; for I [am] Jehovah your God.

¹⁸ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח׃

¹⁸`And ye have done My statutes, and My judgments ye keep, and have done them, and ye have dwelt on the land confidently,

¹⁹ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃

¹⁹and the land hath given its fruit, and ye have eaten to satiety, and have dwelt confidently on it.

²⁰וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו׃

²⁰`And when ye say, What do we eat in the seventh year, lo, we do not sow, nor gather our increase?

²¹וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים׃

²¹then I have commanded My blessing on you in the sixth year, and it hath made the increase for three years;

²²וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן׃

²²and ye have sown the eighth year, and have eaten of the old increase; until the ninth year, until the coming in of its increase, ye do eat the old.

²³והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי׃

²³`And the land is not sold — to extinction, for the land [is] Mine, for sojourners and settlers [are] ye with Me;

²⁴ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃

²⁴and in all the land of your possession a redemption ye do give to the land.

²⁵כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃

²⁵`When thy brother becometh poor, and hath sold his possession, then hath his redeemer who is near unto him come, and he hath redeemed the sold thing of his brother;

²⁶ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃

²⁶and when a man hath no redeemer, and his own hand hath attained, and he hath found as sufficient [for] its redemption,

²⁷וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו׃

²⁷then he hath reckoned the years of its sale, and hath given back that which is over to the man to whom he sold [it], and he hath returned to his possession.

²⁸ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃

²⁸`And if his hand hath not found sufficiency to give back to him, then hath his sold thing been in the hand of him who buyeth it till the year of jubilee; and it hath gone out in the jubilee, and he hath returned to his possession.

²⁹ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃

²⁹`And when a man selleth a dwelling-house [in] a walled city, then hath his right of redemption been until the completion of a year from its selling; days — is his right of redemption;

³⁰ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃

³⁰and if it is not redeemed until the fulness to him of a perfect year, then hath the house which [is] in a walled city been established to extinction to the buyer of it, to his generations; it goeth not out in the jubilee;

³¹ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא׃

³¹and a house of the villages which have no wall round about, on the field of the country is reckoned; redemption is to it, and in the jubilee it goeth out.

³²וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃

³²`As to cities of the Levites — houses of the cities of their possession — redemption age-during is to the Levites;

³³ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃

³³as to him who redeemeth from the Levites, both the sale of a house and the city of his possession have gone out in the jubilee, for the houses of the cities of the Levites are their possession in the midst of the sons of Israel.

³⁴ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם׃

³⁴And a field, a suburb of their cities, is not sold; for a possession age-during it [is] to them.

³⁵וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃

³⁵`And when thy brother is become poor, and his hand hath failed with thee, then thou hast kept hold on him, sojourner and settler, and he hath lived with thee;

³⁶אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃

³⁶thou takest no usury from him, or increase; and thou hast been afraid of thy God; and thy brother hath lived with thee;

³⁷את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך׃

³⁷thy money thou givest not to him in usury, and for increase thou givest not thy food;

³⁸אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃

³⁸I [am] Jehovah your God, who hath brought you out of the land of Egypt, to give to you the land of Canaan, to become your God.

³⁹וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד׃

³⁹`And when thy brother becometh poor with thee, and he hath been sold to thee, thou dost not lay on him servile service;

⁴⁰כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך׃

⁴⁰as an hireling, as a settler, he is with thee, till the year of the jubilee he doth serve with thee, —

⁴¹ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב׃

⁴¹then he hath gone out from thee, he and his sons with him, and hath turned back unto his family; even unto the possession of his fathers he doth turn back.

⁴²כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃

⁴²`For they [are] My servants, whom I have brought out from the land of Egypt: they are not sold [with] the sale of a servant;

⁴³לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃

⁴³thou rulest not over him with rigour, and thou hast been afraid of thy God.

⁴⁴ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃

⁴⁴`And thy man-servant and thy handmaid whom thou hast [are] of the nations who [are] round about you; of them ye buy man-servant and handmaid,

⁴⁵וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃

⁴⁵and also of the sons of the settlers who are sojourning with you, of them ye buy, and of their families who [are] with you, which they have begotten in your land, and they have been to you for a possession;

⁴⁶והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך׃

⁴⁶and ye have taken them for inheritance to your sons after you, to occupy [for] a possession; to the age ye lay service upon them, but upon your brethren, the sons of Israel, one with another, thou dost not rule over him with rigour.

⁴⁷וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃

⁴⁷`And when the hand of a sojourner or settler with thee attaineth [riches], and thy brother with him hath become poor, and he hath been sold to a sojourner, a settler with thee, or to the root of the family of a sojourner,

⁴⁸אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו׃

⁴⁸after he hath been sold, there is a right of redemption to him; one of his brethren doth redeem him,

⁴⁹או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל׃

⁴⁹or his uncle, or a son of his uncle, doth redeem him, or any of the relations of his flesh, of his family, doth redeem him, or — his own hand hath attained — then he hath been redeemed.

⁵⁰וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃

⁵⁰`And he hath reckoned with his buyer from the year of his being sold to him till the year of jubilee, and the money of his sale hath been by the number of years; as the days of an hireling it is with him.

⁵¹אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃

⁵¹`If yet many years, according to them he giveth back his redemption [money], from the money of his purchase.

⁵²ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו׃

⁵²`And if few are left of the years till the year of jubilee, then he hath reckoned with him, according to his years he doth give back his redemption [money];

⁵³כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך׃

⁵³as an hireling, year by year, he is with him, and he doth not rule him with rigour before thine eyes.

⁵⁴ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃

⁵⁴`And if he is not redeemed in these [years], then he hath gone out in the year of jubilee, he and his sons with him.

⁵⁵כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃

⁵⁵For to Me [are] the sons of Israel servants; My servants they [are], whom I have brought out of the land of Egypt; I, Jehovah, [am] your God.