¹ובכן אמר אני הכי זנח האלהים את עמו חלילה כי גם אנכי בן ישראל מזרע אברהם למטה בנימן׃

¹I say, then, Did God cast away His people? let it not be! for I also am an Israelite, of the seed of Abraham, of the tribe of Benjamin:

²לא זנח האלהים את עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את אשר הכתוב אמר באליהו כאשר קרא אל האלהים על ישראל לאמר׃

²God did not cast away His people whom He knew before; have ye not known — in Elijah — what the Writing saith? how he doth plead with God concerning Israel, saying,

³יהוה את נביאיך הרגו ואת מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי׃

³`Lord, Thy prophets they did kill, and Thy altars they dug down, and I was left alone, and they seek my life;`

⁴אבל מה ענה אתו מענה אלהים השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא כרעו לבעל׃

⁴but what saith the divine answer to him? `I left to Myself seven thousand men, who did not bow a knee to Baal.`

⁵וכן גם בעת הזאת נותרה שארית על פי בחירת החסד׃

⁵So then also in the present time a remnant according to the choice of grace there hath been;

⁶ואם היתה זאת על ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולי כן החסד איננו עוד חסד ואם היתה מתוך המעשים איננו עוד חסד כי לולי כן המעשים יחדל להיות מעשה׃

⁶and if by grace, no more of works, otherwise the grace becometh no more grace; and if of works, it is no more grace, otherwise the work is no more work.

⁷ועתה מה הוא את אשר בקש ישראל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והנשארים השמינו לבבם׃

⁷What then? What Israel doth seek after, this it did not obtain, and the chosen did obtain, and the rest were hardened,

⁸ככתוב נתן להם האלהים רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד היום הזה׃

⁸according as it hath been written, `God gave to them a spirit of deep sleep, eyes not to see, and ears not to hear,` — unto this very day,

⁹ודוד הוא אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם׃

⁹and David saith, `Let their table become for a snare, and for a trap, and for a stumbling-block, and for a recompense to them;

¹⁰תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃

¹⁰let their eyes be darkened — not to behold, and their back do Thou always bow down.`

¹¹ובכן אני אמר הנכשלו למען יפלו חלילה אך בפשעם יצאה הישועה לגוים למען הקניאם׃

¹¹I say, then, Did they stumble that they might fall? let it not be! but by their fall the salvation [is] to the nations, to arouse them to jealousy;

¹²ואם פשעם עשר העולם וחסרונם עשר הגוים מלאם על אחת כמה וכמה׃

¹²and if the fall of them [is] the riches of a world, and the diminution of them the riches of nations, how much more the fulness of them?

¹³כי אליכם הגוים אני מדבר וכפי אשר שליח הגוים אנכי את שרותי אפאר׃

¹³For to you I speak — to the nations — inasmuch as I am indeed an apostle of nations, my ministration I do glorify;

¹⁴לו אוכל להקניא את בשרי ולהושיע מקצתם׃

¹⁴if by any means I shall arouse to jealousy mine own flesh, and shall save some of them,

¹⁵כי אם געילתם רצוי לעולם מה אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן המתים׃

¹⁵for if the casting away of them [is] a reconciliation of the world, what the reception — if not life out of the dead?

¹⁶ואם התרומה קדש כן גם העסה ואם השרש קדש כן גם הענפים׃

¹⁶and if the first-fruit [is] holy, the lump also; and if the root [is] holy, the branches also.

¹⁷וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת במקומם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו׃

¹⁷And if certain of the branches were broken off, and thou, being a wild olive tree, wast graffed in among them, and a fellow-partaker of the root and of the fatness of the olive tree didst become —

¹⁸אל תתפאר על הענפים ואם תתפאר דע שאינך נשא את השרש כי אם השרש הוא נשא אותך׃

¹⁸do not boast against the branches; and if thou dost boast, thou dost not bear the root, but the root thee!

¹⁹וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אנכי׃

¹⁹Thou wilt say, then, `The branches were broken off, that I might be graffed in;` right!

²⁰כן הוא המה נקפו על אשר לא האמינו ואתה הנך קים על ידי האמונה אל תתגאה כי אם ירא׃

²⁰by unbelief they were broken off, and thou hast stood by faith; be not high-minded, but be fearing;

²¹כי האלהים אם לא חס על הענפים הנולדים מן העץ אולי לא יחוס גם עליך׃

²¹for if God the natural branches did not spare — lest perhaps He also shall not spare thee.

²²לכן ראה נא טובת אלהים וזעמו זעמו על הנפלים ועליך טובתו אם תעמד בטובתו ואם אין כי עתה גם אתה תגדע׃

²²Lo, then, goodness and severity of God — upon those indeed who fell, severity; and upon thee, goodness, if thou mayest remain in the goodness, otherwise, thou also shalt be cut off.

²³וגם המה אם לא יעמדו במרים ירכבו כי יכל האלהים לשוב להרכיבם׃

²³And those also, if they may not remain in unbelief, shall be graffed in, for God is able again to graff them in;

²⁴כי אם אתה נגזרת מעץ אשר הוא בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב אלה היצאים ממנו על אחת כמה וכמה שירכבו בזית שלהם׃

²⁴for if thou, out of the olive tree, wild by nature, wast cut out, and, contrary to nature, wast graffed into a good olive tree, how much rather shall they, who [are] according to nature, be graffed into their own olive tree?

²⁵כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה פן תהיו חכמים בעיניכם כי טמטום הלב למקצת נהיה לישראל עד כי יכנס מלא הגוים׃

²⁵For I do not wish you to be ignorant, brethren, of this secret — that ye may not be wise in your own conceits — that hardness in part to Israel hath happened till the fulness of the nations may come in;

²⁶ובכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב׃

²⁶and so all Israel shall be saved, according as it hath been written, `There shall come forth out of Sion he who is delivering, and he shall turn away impiety from Jacob,

²⁷ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם׃

²⁷and this to them [is] the covenant from Me, when I may take away their sins.`

²⁸הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות׃

²⁸As regards, indeed, the good tidings, [they are] enemies on your account; and as regards the choice — beloved on account of the fathers;

²⁹כי לא ינחם האלהים על מתנותיו ועל קריאתו׃

²⁹for unrepented of [are] the gifts and the calling of God;

³⁰כי כאשר גם אתם מלפנים ממרים הייתם את פי אלהים ועתה הוחנתם במרים של אלה׃

³⁰for as ye also once did not believe in God, and now did find kindness by the unbelief of these:

³¹כן גם אלה עתה ממרים היו למען על ידי חנינתכם גם הם יחנו׃

³¹so also these now did not believe, that in your kindness they also may find kindness;

³²כי האלהים הסגיר את כלם ביד המרי למען יחן את כלם׃

³²for God did shut up together the whole to unbelief, that to the whole He might do kindness.

³³מה עמק עשר חכמת אלהים ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא׃

³³O depth of riches, and wisdom and knowledge of God! how unsearchable His judgments, and untraceable His ways!

³⁴כי מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו׃

³⁴for who did know the mind of the Lord? or who did become His counsellor?

³⁵או מי הקדימו וישלם לו׃

³⁵or who did first give to Him, and it shall be given back to him again?

³⁶הלא הכל ממנו והכל בו והכל אליו אשר לו הכבוד לעולמים אמן׃

³⁶because of Him, and through Him, and to Him [are] the all things; to Him [is] the glory — to the ages. Amen.