¹רדפו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו׃

¹Follow after love; yet desire earnestly spiritual [gifts], but rather that ye may prophesy.

²כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אם לאלהים כי אין איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר סודות׃

²For he that speaketh in a tongue speaketh not unto men, but unto God; for no man understandeth; but in the spirit he speaketh mysteries.

³והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם וליסרם ולנחמם׃

³But he that prophesieth speaketh unto men edification, and exhortation, and consolation.

⁴המדבר בלשון בונה את נפשו והמתנבא בונה את העדה׃

⁴He that speaketh in a tongue edifieth himself; but he that prophesieth edifieth the church.

⁵וחפצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן המדבר בלשנות בלתי אם יפרש למען תבנה העדה׃

⁵Now I would have you all speak with tongues, but rather that ye should prophesy: and greater is he that prophesieth than he that speaketh with tongues, except he interpret, that the church may receive edifying.

⁶ועתה אחי כי אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה אועיל לכם אם לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה׃

⁶But now, brethren, if I come unto you speaking with tongues, what shall I profit you, unless I speak to you either by way of revelation, or of knowledge, or of prophesying, or of teaching?

⁷הלא גם הכלים הדוממים הנתנים קול הן חליל הן כנור אם לא ישמיעו קלות אשר תוכל האזן להבחין איכה יודע מה יזמר ומה ינגן׃

⁷Even things without life, giving a voice, whether pipe or harp, if they give not a distinction in the sounds, how shall it be known what is piped or harped?

⁸גם השופר אם יתן את קולו בלתי ברור מי יחלץ למלחמה׃

⁸For if the trumpet give an uncertain voice, who shall prepare himself for war?

⁹כן גם אתם אם לא תוציאו בלשונכם דבור מפרש איכה יודע האמור הלא תהיו כמדברים לרוח׃

⁹So also ye, unless ye utter by the tongue speech easy to understood, how shall it be known what is spoken? for ye will be speaking into the air.

¹⁰הן כמה מיני לשנות יש בעולם ואין אחת מהן בלי קול׃

¹⁰There are, it may be, so many kinds of voices in the world, and no [kind] is without signification.

¹¹לכן אם אינני ידע פשר הקול אהיה נכרי בעיני המדבר והמדבר יהיה נכרי בעיני׃

¹¹If then I know not the meaning of the voice, I shall be to him that speaketh a barbarian, and he that speaketh will be a barbarian unto me.

¹²כן גם אתם בהיותכם מתאוים לכחות רוחניות בקשו להעדיף במה שיבנה את העדה׃

¹²So also ye, since ye are zealous of spiritual [gifts], seek that ye may abound unto the edifying of the church.

¹³על כן יתפלל המדבר בלשון וגם יפרשנה׃

¹³Wherefore let him that speaketh in a tongue pray that he may interpret.

¹⁴כי אם אתפלל בלשון רוחי מתפלל ושכלי איננו עשה פרי׃

¹⁴For if I pray in a tongue, my spirit prayeth, but my understanding is unfruitful.

¹⁵ועתה מה לעשות אתפללה ברוחי ואתפללה גם בשכלי אזמרה ברוחי ואזמרה גם בשכלי׃

¹⁵What is it then? I will pray with the spirit, and I will pray with the understanding also: I will sing with the spirit, and I will sing with the understanding also.

¹⁶כי אם תברך ברוח איך יענה העמד נמצב ההדיוט אמן על הודיתך באשר לא ידע מה אתה אמר׃

¹⁶Else if thou bless with the spirit, how shall he that filleth the place of the unlearned say the Amen at thy giving of thanks, seeing he knoweth not what thou sayest?

¹⁷הן אתה תיטיב להודות אבל רעך לא יבנה׃

¹⁷For thou verily givest thanks well, but the other is not edified.

¹⁸אודה לאלהי כי יותר מכלכם אני מדבר בלשנות׃

¹⁸I thank God, I speak with tongues more than you all:

¹⁹אכן בקהל אבחר לדבר חמש מלין בשכלי למען הורת גם את האחרים מלדבר רבבות מלין בלשון׃

¹⁹howbeit in the church I had rather speak five words with my understanding, that I might instruct others also, than ten thousand words in a tongue.

²⁰אחי אל תהיו ילדים בבינה רק לרע היו עללים ובבינה היו שלמים׃

²⁰Brethren, be not children in mind: yet in malice be ye babes, but in mind be men.

²¹הן כתוב בתורה כי בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל העם הזה וגם בזאת לא אבו שמע לי אמר יהוה׃

²¹In the law it is written, By men of strange tongues and by the lips of strangers will I speak unto this people; and not even thus will they hear me, saith the Lord.

²²לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם למאמינים׃

²²Wherefore tongues are for a sign, not to them that believe, but to the unbelieving: but prophesying [is for a sign], not to the unbelieving, but to them that believe.

²³והנה אם תקהל כל העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטים או אשר אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם׃

²³If therefore the whole church be assembled together and all speak with tongues, and there come in men unlearned or unbelieving, will they not say that ye are mad?

²⁴אבל אם יתנבאו כלם ובא איש לא מאמין או הדיוט אז יוכח על ידי כלם וידון על ידי כלם׃

²⁴But if all prophesy, and there come in one unbelieving or unlearned, he is reproved by all, he is judged by all;

²⁵ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על פניו וישתחוה לאלהים ויודה בקול כי באמת האלהים בקרבכם׃

²⁵the secrets of his heart are made manifest; and so he will fall down on his face and worship God, declaring that God is among you indeed.

²⁶ועתה מה לעשות אחי בהקהלכם יחד כל אחד ואחד מכם יש לו מזמור יש לו הוראה יש לו לשון יש לו חזון יש לו באור אך יעשה הכל להבנות׃

²⁶What is it then, brethren? When ye come together, each one hath a psalm, hath a teaching, hath a revelation, hath a tongue, hath an interpretation. Let all things be done unto edifying.

²⁷כי ידבר איש בלשון ידברו נא שנים שנים או על היותר שלשה וזה אחר זה ואחד יפרש׃

²⁷If any man speaketh in a tongue, [let it be] by two, or at the most three, and [that] in turn; and let one interpret:

²⁸ואם אין מפרש אז ידם בקהל וידבר לנפשו ולאלהים׃

²⁸but if there be no interpreter, let him keep silence in the church; and let him speak to himself, and to God.

²⁹והנביאים הם ידברו שנים או שלשה והאחרים יבחנו׃

²⁹And let the prophets speak [by] two or three, and let the others discern.

³⁰וכי נגלה חזון לאחר הישב שם אז ידם הראשון׃

³⁰But if a revelation be made to another sitting by, let the first keep silence.

³¹כי תוכלו להתנבא כלכם זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם יזהרו׃

³¹For ye all can prophesy one by one, that all may learn, and all may be exhorted;

³²ורוחות הנביאים תחת ידי הנביאים המה׃

³²and the spirits of the prophets are subject to the prophets;

³³כי לא אלהי מבוכה האלהים כי אם אלהי השלום כאשר בכל קהלות הקדשים׃

³³for God is not [a God] of confusion, but of peace. As in all the churches of the saints,

³⁴נשיכם בכנסיות תשתקנה כי לא נתנה להן רשות לדבר כי אם להכנע כאשר גם אמרה התורה׃

³⁴let the women keep silence in the churches: for it is not permitted unto them to speak; but let them be in subjection, as also saith the law.

³⁵ואם חפצן ללמד דבר תשאלנה את בעליהן בבית כי חרפה היא לנשים לדבר בקהל׃

³⁵And if they would learn anything, let them ask their own husbands at home: for it is shameful for a woman to speak in the church.

³⁶או המכם יצא דבר אלהים אם אליכם לבדכם הגיע׃

³⁶What? was it from you that the word of God went forth? or came it unto you alone?

³⁷כי יתברך איש בלבבו להיות נביא או איש הרוח בין יבין את אשר אני כתב לכם כי מצות האדון הנה׃

³⁷If any man thinketh himself to be a prophet, or spiritual, let him take knowledge of the things which I write unto you, that they are the commandment of the Lord.

³⁸ומי אשר לא ידע אל ידע׃

³⁸But if any man is ignorant, let him be ignorant.

³⁹לכן אחי השתדלו להתנבא ואל תכלאו מלדבר בלשנות׃

³⁹Wherefore, my brethren, desire earnestly to prophesy, and forbid not to speak with tongues.

⁴⁰הכל יעשה כהגן וכשורה׃

⁴⁰But let all things be done decently and in order.