¹הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃

¹Are we beginning again to commend ourselves? or need we, as do some, epistles of commendation to you or from you?

²אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃

²Ye are our epistle, written in our hearts, known and read of all men;

³כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃

³being made manifest that ye are an epistle of Christ, ministered by us, written not with ink, but with the Spirit of the living God; not in tables of stone, but in tables [that are] hearts of flesh.

⁴וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃

⁴And such confidence have we through Christ to God-ward:

⁵יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃

⁵not that we are sufficient of ourselves, to account anything as from ourselves; but our sufficiency is from God;

⁶אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃

⁶who also made us sufficient as ministers of a new covenant; not of the letter, but of the spirit: for the letter killeth, but the spirit giveth life.

⁷ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃

⁷But if the ministration of death, written, [and] engraven on stones, came with glory, so that the children of Israel could not look stedfastly upon the face of Moses for the glory of his face; which [glory] was passing away:

⁸כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃

⁸how shall not rather the ministration of the spirit be with glory?

⁹כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃

⁹For if the ministration of condemnation hath glory, much rather doth the ministration of righteousness exceed in glory.

¹⁰כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃

¹⁰For verily that which hath been made glorious hath not been made glorious in this respect, by reason of the glory that surpasseth.

¹¹כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃

¹¹For if that which passeth away [was] with glory, much more that which remaineth [is] in glory.

¹²על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃

¹²Having therefore such a hope, we use great boldness of speech,

¹³ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃

¹³and [are] not as Moses, [who] put a veil upon his face, that the children of Israel should not look stedfastly on the end of that which was passing away:

¹⁴אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃

¹⁴but their minds were hardened: for until this very day at the reading of the old covenant the same veil remaineth, it not being revealed [to them] that it is done away in Christ.

¹⁵אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃

¹⁵But unto this day, whensoever Moses is read, a veil lieth upon their heart.

¹⁶וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃

¹⁶But whensoever it shall turn to the Lord, the veil is taken away.

¹⁷והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃

¹⁷Now the Lord is the Spirit: and where the Spirit of the Lord is, [there] is liberty.

¹⁸ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃

¹⁸But we all, with unveiled face beholding as in a mirror the glory of the Lord, are transformed into the same image from glory to glory, even as from the Lord the Spirit.