¹ויאמר הכהן הגדול האמת הוא אשר דברו׃

¹And the high priest said, Are these things so?

²ויען ויאמר אנשים אחים ואבות שמעו אלהי הכבוד נראה אל אברהם אבינו בהיותו בארם נהרים לפני שבתו בחרן׃

²And he said, Brethren and fathers, hearken: The God of glory appeared unto our father Abraham, when he was in Mesopotamia, before he dwelt in Haran,

³ויאמר אליו לך לך מארצך וממולדתך ובא אל הארץ אשר אראך׃

³and said unto him, Get thee out of thy land, and from thy kindred, and come into the land which I shall show thee.

⁴ויצא מארץ כשדים וישב בחרן ואחרי מות אביו העביר אתו משם אל הארץ הזאת אשר אתם ישבים בה עתה׃

⁴Then came he out of the land of the Chaldaeans, and dwelt in Haran: and from thence, when his father was dead, [God] removed him into this land, wherein ye now dwell:

⁵ולא נתן לו נחלה בה אף לא מדרך כף רגל ויבטח לתתה לאחזה לו ולזרעו אחריו ועוד לא היה לו בן׃

⁵and he gave him none inheritance in it, no, not so much as to set his foot on: and he promised that he would give it to him in possession, and to his seed after him, when [as yet] he had no child.

⁶ויאמר לו אלהים כי גר יהיה זרעו בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃

⁶And God spake on this wise, that his seed should sojourn in a strange land, and that they should bring them into bondage, and treat them ill, four hundred years.

⁷וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמר אלהים ואחרי כן יצאו ויעבדוני במקום הזה׃

⁷And the nation to which they shall be in bondage will I judge, said God: and after that shall they come forth, and serve me in this place.

⁸ויתן לו את ברית המילה ובכן הוליד את יצחק וימל אתו ביום השמיני ויצחק הוליד את יעקב ויעקב הוליד את שנים עשר האבות׃

⁸And he gave him the covenant of circumcision: and so [Abraham] begat Isaac, and circumcised him the eighth day; and Isaac [begat] Jacob, and Jacob the twelve patriarchs.

⁹ויקנאו האבות ביוסף וימכרו אותו מצרימה ואלהים היה עמו׃

⁹And the patriarchs, moved with jealousy against Joseph, sold him into Egypt: and God was with him,

¹⁰ויצילהו מכל צרותיו ויתן לו חן וחכמה לפני פרעה מלך מצרים וישימהו שליט על מצרים ועל כל ביתו׃

¹⁰and delivered him out of all his afflictions, and gave him favor and wisdom before Pharaoh king of Egypt; and he made him governor over Egypt and all his house.

¹¹ויהי רעב על כל ארץ מצרים וכנען וצרה גדולה ואבותינו לא מצאו אכל׃

¹¹Now there came a famine over all Egypt and Canaan, and great affliction: and our fathers found no sustenance.

¹²וישמע יעקב כי יש שבר במצרים וישלח שמה את אבותינו בפעם הראשונה׃

¹²But when Jacob heard that there was grain in Egypt, he sent forth our fathers the first time.

¹³ובפעם השנית התודע יוסף אל אחיו ומולדת יוסף נגלתה לפרעה׃

¹³And at the second time Joseph was made known to his brethren; and Joseph's race became manifest unto Pharaoh.

¹⁴וישלח יוסף ויקרא ליעקב אביו ולכל משפחתו בשבעים וחמש נפש׃

¹⁴And Joseph sent, and called to him Jacob his father, and all his kindred, threescore and fifteen souls.

¹⁵וירד יעקב מצרימה וימת הוא ואבותינו׃

¹⁵And Jacob went down into Egypt; and he died, himself and our fathers;

¹⁶ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה אברהם בכספו מיד בני חמור אבי שכם׃

¹⁶and they were carried over unto Shechem, and laid in the tomb that Abraham bought for a price in silver of the sons of Hamor in Shechem.

¹⁷ויהי כאשר קרבה עת ההבטחה אשר נשבע אלהים לאברהם ויגדל העם וירב במצרים׃

¹⁷But as the time of the promise drew nigh which God vouchsafed unto Abraham, the people grew and multiplied in Egypt,

¹⁸עד כי קם מלך אחר אשר לא ידע את יוסף׃

¹⁸till there arose another king over Egypt, who knew not Joseph.

¹⁹וזה התחכם למשפחתנו וירע לאבותינו ויצו אתם להשליך את עלליהם אל פני השדה לבלתי החיותם׃

¹⁹The same dealt craftily with our race, and ill-treated our fathers, that they should cast out their babes to the end they might not live.

²⁰בעת ההיא נולד משה ויהי טוב לאלהים ויהי אמון בבית אביו שלשה ירחים׃

²⁰At which season Moses was born, and was exceeding fair; and he was nourished three months in his father's house.

²¹וכאשר השלך אספה אתו בת פרעה ותגדלהו לה לבן׃

²¹and when he was cast out, Pharaoh's daughter took him up, and nourished him for her own son.

²²וילמד משה בכל חכמת מצרים ויהי גבור בדברים ובמעשים׃

²²And Moses was instructed in all the wisdom of the Egyptians; and he was mighty in his words and works.

²³ובמלאת לו ארבעים שנה עלה על לבו לפקד את אחיו בני ישראל׃

²³But when he was well-nigh forty years old, it came into his heart to visit his brethren the children of Israel.

²⁴וירא איש אחד מעשק חנם ויושע לו ויקם נקמת המכה בהכותו את המצרי׃

²⁴And seeing one [of them] suffer wrong, he defended him, and avenged him that was oppressed, smiting the Egyptian:

²⁵ויחשב בלבבו כי יבינו אחיו אשר על ידו יתן האלהים להם תשועה והם לא הבינו׃

²⁵and he supposed that his brethren understood that God by his hand was giving them deliverance; but they understood not.

²⁶ויהי ביום השני ויבא בתוכם והם נצים ויבקש לעשות שלום ביניהם לאמר אנשים אחים אתם ולמה תעשקו איש את אחיו׃

²⁶And the day following he appeared unto them as they strove, and would have set them at one again, saying, Sirs, ye are brethren; why do ye wrong one to another?

²⁷והעשק את רעהו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו׃

²⁷But he that did his neighbor wrong thrust him away, saying, Who made thee a ruler and a judge over us?

²⁸הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת אתמל את המצרי׃

²⁸Wouldest thou kill me, as thou killedst the Egyptian yesterday?

²⁹ויברח משה על הדבר הזה ויהי גר בארץ מדין ויולד שם שני בנים׃

²⁹And Moses fled at this saying, and became a sojourner in the land of Midian, where he begat two sons.

³⁰ובמלאת ארבעים שנה נראה אליו מלאך יהוה במדבר הר סיני בלבת אש מתוך הסנה׃

³⁰And when forty years were fulfilled, an angel appeared to him in the wilderness of Mount Sinai, in a flame of fire in a bush.

³¹וירא משה ויתמה על המראה ובסורו לראות ויהי קול יהוה אליו׃

³¹And when Moses saw it, he wondered at the sight: and as he drew near to behold, there came a voice of the Lord,

³²אנכי אלהי אבותיך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויחרד משה ויירא מהביט׃

³²I am the God of thy fathers, the God of Abraham, and of Isaac, and of Jacob. And Moses trembled, and durst not behold.

³³ויאמר אליו יהוה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׃

³³And the Lord said unto him, Loose the shoes from thy feet: for the place whereon thou standest is holy ground.

³⁴ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת נאקתם שמעתי וארד להצילם ועתה לכה ואשלחך מצרימה׃

³⁴I have surely seen the affliction of my people that is in Egypt, and have heard their groaning, and I am come down to deliver them: and now come, I will send thee into Egypt.

³⁵הוא משה אשר כחשו בו לאמר מי שמך לשר ושפט אתו שלח האלהים לשר וגאל ביד המלאך הנראה אליו בסנה׃

³⁵This Moses whom they refused, saying, Who made thee a ruler and a judge? him hath God sent [to be] both a ruler and a deliverer with the hand of the angel that appeared to him in the bush.

³⁶והוא הוציאם ויעש אתות ומפתים בארץ מצרים ובים סוף ובמדבר ארבעים שנה׃

³⁶This man led them forth, having wrought wonders and signs in Egypt, and in the Red Sea, and in the wilderness forty years.

³⁷הוא משה אשר אמר אל בני ישראל נביא מקרב אחיכם כמני יקים לכם יהוה אלהיכם אליו תשמעון׃

³⁷This is that Moses, who said unto the children of Israel, A prophet shall God raise up unto you from among your brethren, like unto me.

³⁸הוא אשר היה בקהל במדבר עם המלאך הדבר אליו בהר סיני ועם אבותינו ואשר קבל דברים חיים לתת לנו׃

³⁸This is he that was in the church in the wilderness with the angel that spake to him in the Mount Sinai, and with our fathers: who received living oracles to give unto us:

³⁹הוא אשר אבותינו לא אבו לשמע לו כי אם מאסו אתו ולבבם פנה מצרימה׃

³⁹to whom our fathers would not be obedient, but thrust him from them, and turned back in their hearts unto Egypt,

⁴⁰ויאמרו אל אהרן עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃

⁴⁰saying unto Aaron, Make us gods that shall go before us: for as for this Moses, who led us forth out of the land of Egypt, we know not what is become of him.

⁴¹ויעשו עגל בימים ההם ויזבחו זבחים לאליל וישמחו במעשה ידיהם׃

⁴¹And they made a calf in those days, and brought a sacrifice unto the idol, and rejoiced in the works of their hands.

⁴²ויפן מהם האלהים ויתנם לעבד את צבא השמים כאשר כתוב בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃

⁴²But God turned, and gave them up to serve the host of heaven; as it is written in the book of the prophets, Did ye offer unto me slain beasts and sacrifices Forty years in the wilderness, O house of Israel?

⁴³ונשאתם את סכת מלכם ואת כוכב אלהיכם רמפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל׃

⁴³And ye took up the tabernacle of Moloch, And the star of the god Rephan, The figures which ye made to worship them: And I will carry you away beyond Babylon.

⁴⁴משכן העדות היה לאבותינו במדבר כאשר צוה המדבר אל משה לעשות אתו כתבנית אשר ראה׃

⁴⁴Our fathers had the tabernacle of the testimony in the wilderness, even as he appointed who spake unto Moses, that he should make it according to the figure that he had seen.

⁴⁵ואבותינו לקחהו וגם הביאהו אתם הם ויהושע ברשתם את ארצות הגוים אשר גרש אתם אלהים מפני אבותינו עד ימי דוד׃

⁴⁵Which also our fathers, in their turn, brought in with Joshua when they entered on the possession of the nations, that God thrust out before the face of our fathers, unto the days of David;

⁴⁶והוא מצא חן בעיני אלהים וישאל למצא משכנות לאלהי יעקב׃

⁴⁶who found favor in the sight of God, and asked to find a habitation for the God of Jacob.

⁴⁷ושלמה בנה לו בית׃

⁴⁷But Solomon built him a house.

⁴⁸אבל העליון לא ישכן בהיכלות מעשי ידים כאשר אמר הנביא׃

⁴⁸Howbeit the Most High dwelleth not in [houses] made with hands; as saith the prophet,

⁴⁹השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי אמר יהוה ואי זה מקום מנוחתי׃

⁴⁹The heaven is my throne, And the earth the footstool of my feet: What manner of house will ye build me? saith the Lord: Or what is the place of my rest?

⁵⁰הלא את כל אלה ידי עשתה׃

⁵⁰Did not my hand make all these things?

⁵¹קשי ערף וערלי לב ואזנים ממרים הייתם תמיד ברוח הקדש כאבותיכם גם אתם׃

⁵¹Ye stiffnecked and uncircumcised in heart and ears, ye do always resist the Holy Spirit: as your fathers did, so do ye.

⁵²מי מהנביאים אשר לא רדפוהו אבותיכם אף המיתו את המבשרים מקדם ביאת הצדיק אשר עתה הייתם אתם מוסריו ומרצחיו׃

⁵²Which of the prophets did not your fathers persecute? and they killed them that showed before of the coming of the Righteous One; of whom ye have now become betrayers and murderers;

⁵³אתם אשר קבלתם את התורה על ידי מלאכות המלאכים ולא שמרתם אותה׃

⁵³ye who received the law as it was ordained by angels, and kept it not.

⁵⁴ויהי כשמעם את אלה התרגזו בלבבם ויחרקו עליו שניהם׃

⁵⁴Now when they heard these things, they were cut to the heart, and they gnashed on him with their teeth.

⁵⁵והוא מלא רוח הקדש ויבט השמימה וירא את כבוד אלהים ואת ישוע נצב לימין האלהים׃

⁵⁵But he, being full of the Holy Spirit, looked up stedfastly into heaven, and saw the glory of God, and Jesus standing on the right hand of God,

⁵⁶ויאמר הנני ראה את השמים נפתחים ואת בן האדם נצב לימין האלהים׃

⁵⁶and said, Behold, I see the heavens opened, and the Son of Man standing on the right hand of God.

⁵⁷ויצעקו בקול גדול ויאטמו את אזניהם ויתנפלו עליו כלם יחד׃

⁵⁷But they cried out with a loud voice, and stopped their ears, and rushed upon him with one accord;

⁵⁸וידחפהו חוצה לעיר ויסקלו אתו באבנים והעדים פשטו את בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול׃

⁵⁸and they cast him out of the city, and stoned him: and the witnesses laid down their garments at the feet of a young man named Saul.

⁵⁹ויסקלו את אסטפנוס והוא משוע ואמר אדני ישוע קבל את רוחי׃

⁵⁹And they stoned Stephen, calling upon [the Lord], and saying, Lord Jesus, receive my spirit.

⁶⁰ויכרע על ברכיו ויצעק בקול גדול יהוה אל תשמר להם את החטא הזה ויהי אחרי דברו כדבר הזה ויישן׃

⁶⁰And he kneeled down, and cried with a loud voice, Lord, lay not this sin to their charge. And when he had said this, he fell asleep.