¹אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב׃

¹These are the words which Moses spake unto all Israel beyond the Jordan in the wilderness, in the Arabah over against Suph, between Paran, and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab.

²אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע׃

²It is eleven days' [journey] from Horeb by the way of mount Seir unto Kadesh-barnea.

³ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם׃

³And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first day of the month, that Moses spake unto the children of Israel, according unto all that Jehovah had given him in commandment unto them;

⁴אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי׃

⁴after he had smitten Sihon the king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and Og the king of Bashan, who dwelt in Ashtaroth, at Edrei.

⁵בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר׃

⁵Beyond the Jordan, in the land of Moab, began Moses to declare this law, saying,

⁶יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה׃

⁶Jehovah our God spake unto us in Horeb, saying, Ye have dwelt long enough in this mountain:

⁷פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת׃

⁷turn you, and take your journey, and go to the hill-country of the Amorites, and unto all [the places] nigh thereunto, in the Arabah, in the hill-country, and in the lowland, and in the South, and by the sea-shore, the land of the Canaanites, and Lebanon, as far as the great river, the river Euphrates.

⁸ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם׃

⁸Behold, I have set the land before you: go in and possess the land which Jehovah sware unto your fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob, to give unto them and to their seed after them.

⁹ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם׃

⁹And I spake unto you at that time, saying, I am not able to bear you myself alone:

¹⁰יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב׃

¹⁰Jehovah your God hath multiplied you, and, behold, ye are this day as the stars of heaven for multitude.

¹¹יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם׃

¹¹Jehovah, the God of your fathers, make you a thousand times as many as ye are, and bless you, as he hath promised you!

¹²איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם׃

¹²How can I myself alone bear your cumbrance, and your burden, and your strife?

¹³הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם׃

¹³Take you wise men, and understanding, and known, according to your tribes, and I will make them heads over you.

¹⁴ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות׃

¹⁴And ye answered me, and said, The thing which thou hast spoken is good [for us] to do.

¹⁵ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם׃

¹⁵So I took the heads of your tribes, wise men, and known, and made them heads over you, captains of thousands, and captains of hundreds, and captains of fifties, and captains of tens, and officers, according to your tribes.

¹⁶ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו׃

¹⁶And I charged your judges at that time, saying, Hear [the causes] between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the sojourner that is with him.

¹⁷לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו׃

¹⁷Ye shall not respect persons in judgment; ye shall hear the small and the great alike; ye shall not be afraid of the face of man; for the judgment is God's: and the cause that is too hard for you ye shall bring unto me, and I will hear it.

¹⁸ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון׃

¹⁸And I commanded you at that time all the things which ye should do.

¹⁹ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע׃

¹⁹And we journeyed from Horeb, and went through all that great and terrible wilderness which ye saw, by the way to the hill-country of the Amorites, as Jehovah our God commanded us; and we came to Kadesh-barnea.

²⁰ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃

²⁰And I said unto you, Ye are come unto the hill-country of the Amorites, which Jehovah our God giveth unto us.

²¹ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת׃

²¹Behold, Jehovah thy God hath set the land before thee: go up, take possession, as Jehovah, the God of thy fathers, hath spoken unto thee; fear not, neither be dismayed.

²²ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן׃

²²And ye came near unto me every one of you, and said, Let us send men before us, that they may search the land for us, and bring us word again of the way by which we must go up, and the cities unto which we shall come.

²³וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט׃

²³And the thing pleased me well; and I took twelve men of you, one man for every tribe:

²⁴ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה׃

²⁴and they turned and went up into the hill-country, and came unto the valley of Eshcol, and spied it out.

²⁵ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃

²⁵And they took of the fruit of the land in their hands, and brought it down unto us, and brought us word again, and said, It is a good land which Jehovah our God giveth unto us.

²⁶ולא אביתם לעלת ותמרו את פי יהוה אלהיכם׃

²⁶Yet ye would not go up, but rebelled against the commandment of Jehovah your God:

²⁷ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃

²⁷and ye murmured in your tents, and said, Because Jehovah hated us, he hath brought us forth out of the land of Egypt, to deliver us into the hand of the Amorites, to destroy us.

²⁸אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם׃

²⁸Whither are we going up? our brethren have made our heart to melt, saying, The people are greater and taller than we; the cities are great and fortified up to heaven; and moreover we have seen the sons of the Anakim there.

²⁹ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם׃

²⁹Then I said unto you, Dread not, neither be afraid of them.

³⁰יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם׃

³⁰Jehovah your God who goeth before you, he will fight for you, according to all that he did for you in Egypt before your eyes,

³¹ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה׃

³¹and in the wilderness, where thou hast seen how that Jehovah thy God bare thee, as a man doth bear his son, in all the way that ye went, until ye came unto this place.

³²ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם׃

³²Yet in this thing ye did not believe Jehovah your God,

³³ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם׃

³³who went before you in the way, to seek you out a place to pitch your tents in, in fire by night, to show you by what way ye should go, and in the cloud by day.

³⁴וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר׃

³⁴And Jehovah heard the voice of your words, and was wroth, and sware, saying,

³⁵אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃

³⁵Surely there shall not one of these men of this evil generation see the good land, which I sware to give unto your fathers,

³⁶זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה׃

³⁶save Caleb the son of Jephunneh: he shall see it; and to him will I give the land that he hath trodden upon, and to his children, because he hath wholly followed Jehovah.

³⁷גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם׃

³⁷Also Jehovah was angry with me for your sakes, saying, Thou also shalt not go in thither:

³⁸יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל׃

³⁸Joshua the son of Nun, who standeth before thee, he shall go in thither: encourage thou him; for he shall cause Israel to inherit it.

³⁹וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה׃

³⁹Moreover your little ones, that ye said should be a prey, and your children, that this day have no knowledge of good or evil, they shall go in thither, and unto them will I give it, and they shall possess it.

⁴⁰ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף׃

⁴⁰But as for you, turn you, and take your journey into the wilderness by the way to the Red Sea.

⁴¹ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה׃

⁴¹Then ye answered and said unto me, We have sinned against Jehovah, we will go up and fight, according to all that Jehovah our God commanded us. And ye girded on every man his weapons of war, and were forward to go up into the hill-country.

⁴²ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃

⁴²And Jehovah said unto me, Say unto them, Go not up, neither fight; for I am not among you; lest ye be smitten before your enemies.

⁴³ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה׃

⁴³So I spake unto you, and ye hearkened not; but ye rebelled against the commandment of Jehovah, and were presumptuous, and went up into the hill-country.

⁴⁴ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה׃

⁴⁴And the Amorites, that dwelt in that hill-country, came out against you, and chased you, as bees do, and beat you down in Seir, even unto Hormah.

⁴⁵ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם׃

⁴⁵And ye returned and wept before Jehovah; but Jehovah hearkened not to your voice, nor gave ear unto you.

⁴⁶ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם׃

⁴⁶So ye abode in Kadesh many days, according unto the days that ye abode [there].