¹כי האמונה היא חסן הבטחון במקוה והוכחת דברים לא נראים׃

¹Now faith is assurance of [things] hoped for, a conviction of things not seen.

²ובה נחלו האבות עדות׃

²For therein the elders had witness borne to them.

³באמונה נבין כי העולמות נעשו בדבר האלהים למען אשר יצא הנראה מן הנעלם׃

³By faith we understand that the worlds have been framed by the word of God, so that what is seen hath not been made out of things which appear.

⁴באמונה הקריב הבל לאלהים זבח טוב מקין אשר היה לו לעדות כי צדיק הוא בהעיד אלהים על מנחתיו ובה עודנו מדבר אחרי מותו׃

⁴By faith Abel offered unto God a more excellent sacrifice than Cain, through which he had witness borne to him that he was righteous, God bearing witness in respect of his gifts: and through it he being dead yet speaketh.

⁵באמונה לקח חנוך לבלתי ראותו המות ואיננו כי לקח אתו אלהים והועד עליו לפני הלקחו כי את האלהים התהלך׃

⁵By faith Enoch was translated that he should not see death; and he was not found, because God translated him: for he hath had witness borne to him that before his translation he had been well-pleasing unto God:

⁶ובלי אמונה לא יוכל איש להיות רצוי אל האלהים כי כל הקרב אליו צריך להאמין כי יש אלהים וגמול הוא משיב לדרשיו׃

⁶And without faith it is impossible to be well-pleasing [unto him]; for he that cometh to God must believe that he is, and [that] he is a rewarder of them that seek after him.

⁷באמונה בנה נח ביראת יהוה את התבה להצלת ביתו אתרי אשר צוה על דברים לא נראים עדין וירשע בה את העולם ויהי לירש הצדקה עקב האמונה׃

⁷By faith Noah, being warned [of God] concerning things not seen as yet, moved with godly fear, prepared an ark to the saving of his house; through which he condemned the world, and became heir of the righteousness which is according to faith.

⁸באמונה שמע אברהם כאשר נקרא ללכת אל הארץ אשר יירשנה ויצא ולא ידע אנה יבוא׃

⁸By faith Abraham, when he was called, obeyed to go out unto a place which he was to receive for an inheritance; and he went out, not knowing whither he went.

⁹באמונה היה גר בארץ ההבטחה כמו בנכריה וישב באהלים הוא ויצחק ויעקב אשר ירשו עמו ההבטחה ההיא׃

⁹By faith he became a sojourner in the land of promise, as in a [land] not his own, dwelling in tents, with Isaac and Jacob, the heirs with him of the same promise:

¹⁰כי חכה לעיר אשר יסודתה נאמנה ובונה ומכוננה האלהים׃

¹⁰for he looked for the city which hath the foundations, whose builder and maker is God.

¹¹באמונה שרה גם היא קבלה הכח להזריע ותלד אחרי בלתה כי חשבה לנאמן את המבטיח׃

¹¹By faith even Sarah herself received power to conceive seed when she was past age, since she counted him faithful who had promised:

¹²על כן מאחד אשר כמעט מת גופו יצאו ככוכבי השמים לרב וכחול על שפת הים אשר לא יספר׃

¹²wherefore also there sprang of one, and him as good as dead, [so many] as the stars of heaven in multitude, and as the sand, which is by the sea-shore, innumerable.

¹³כפי אמונה מתו כל אלה ולא השיגו את ההבטחות רק מרחוק ראו אותן ויבטחו וישמחו לקראתן ויודו כי גרים הם ותושבים בארץ׃

¹³These all died in faith, not having received the promises, but having seen them and greeted them from afar, and having confessed that they were strangers and pilgrims on the earth.

¹⁴הלא המדברים כזאת יודיעו כי הם מבקשי ארץ מושב׃

¹⁴For they that say such things make it manifest that they are seeking after a country of their own.

¹⁵ואם היתה דעתם על הארץ ההיא אשר יצאו ממנה הלא היה בידם לשוב אליה׃

¹⁵And if indeed they had been mindful of that [country] from which they went out, they would have had opportunity to return.

¹⁶אכן נכספו למושב טוב ממנו והוא בשמים ועל כן לא בוש האלהים להקרא אלהיהם כי הכין להם עיר׃

¹⁶But now they desire a better [country], that is, a heavenly: wherefore God is not ashamed of them, to be called their God; for he hath prepared for them a city.

¹⁷באמונה העלה אברהם את יצחק כאשר נסה ואת יחידו הקריב המקבל את ההבטחות׃

¹⁷By faith Abraham, being tried, offered up Isaac: yea, he that had gladly received the promises was offering up his only begotten [son];

¹⁸אשר נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע׃

¹⁸even he to whom it was said, In Isaac shall thy seed be called:

¹⁹ויחשב בלבו כי יכול יוכל אלהים להחיות גם את המתים על כן גם הושב אליו להיות למשל׃

¹⁹accounting that God [is] able to raise up, even from the dead; from whence he did also in a figure receive him back.

²⁰באמונה ברך יצחק את יעקב ואת עשו וידבר על העתידות׃

²⁰By faith Isaac blessed Jacob and Esau, even concerning things to come.

²¹באמונה ברך יעקב את שני בני יוסף לפני מותו וישתחו על ראש המטה׃

²¹By faith Jacob, when he was dying, blessed each of the sons of Joseph; and worshipped, [leaning] upon the top of his staff.

²²באמונה הזכיר יוסף בקרב קצו את יציאת בני ישראל ויצו על אדות עצמותיו׃

²²By faith Joseph, when his end was nigh, made mention of the departure of the children of Israel; and gave commandment concerning his bones.

²³באמונה הצפינו את משה אבותיו שלשה ירחים אהרי הולדו כראתם את הילד כי טוב הוא ולא יראו את מצות המלך׃

²³By faith Moses, when he was born, was hid three months by his parents, because they saw he was a goodly child; and they were not afraid of the king's commandment.

²⁴באמונה מאן משה כאשר גדל להקרא בן לבת פרעה׃

²⁴By faith Moses, when he was grown up, refused to be called the son of Pharaoh's daughter;

²⁵ויבחר לסבל את עני עם אלהים מלהתענג לשעה בתענוגי החטא׃

²⁵choosing rather to share ill treatment with the people of God, than to enjoy the pleasures of sin for a season;

²⁶בחשבו את חרפת המשיח לעשר גדול מאצרות מצרים כי הביט אל הגמול׃

²⁶accounting the reproach of Christ greater riches than the treasures of Egypt: for he looked unto the recompense of reward.

²⁷באמונה עזב את ארץ מצרים ולא ירא מחמת המלך כי היה כראה אשר איננו נראה ויתחזק׃

²⁷By faith he forsook Egypt, not fearing the wrath of the king: for he endured, as seeing him who is invisible.

²⁸באמונה עשה את הפסח ונתינת הדם למען אשר לא יגע המשחית בבכוריהם׃

²⁸By faith he kept the passover, and the sprinkling of the blood, that the destroyer of the firstborn should not touch them.

²⁹באמונה עברו את ים סוף ביבשה אשר נסו מצרים גם המה לעבר בו ויטבעו׃

²⁹By faith they passed through the Red sea as by dry land: which the Egyptians assaying to do were swallowed up.

³⁰באמונה נפלו חומות יריחו אחרי הקיפו אותן שבעת ימים׃

³⁰By faith the walls of Jericho fell down, after they had been compassed about for seven days.

³¹באמונה לא אבדה רחב הזונה עם הסוררים כי אספה את המרגלים אל ביתה בשלום׃

³¹By faith Rahab the harlot perished not with them that were disobedient, having received the spies with peace.

³²ומה אמר עוד הן תקצר לי העת אם אספר מעשי גדעון וברק ושמשון ויפתח ודוד ושמואל והנביאים׃

³²And what shall I more say? for the time will fail me if I tell of Gideon, Barak, Samson, Jephthah; of David and Samuel and the prophets:

³³אשר באמונה כבשו ממלכות ופעלו צדק והשגו הבטחות וסכרו פי אריות׃

³³who through faith subdued kingdoms, wrought righteousness, obtained promises, stopped the mouths of lions,

³⁴וכבו גבורת האש ונמלטו מפי החרב והתחזקו מחלים ועשו חיל במלחמה והפילו מחנות זרים׃

³⁴quenched the power of fire, escaped the edge of the sword, from weakness were made strong, waxed mighty in war, turned to flight armies of aliens.

³⁵נשים לקחו מתחיה את מתיהן ואחרים רטשו בענוים ולא אבו להנצל למען יזכו לתחיה טובה ממנה׃

³⁵Women received their dead by a resurrection: and others were tortured, not accepting their deliverance; that they might obtain a better resurrection:

³⁶מהם נסו בתעלולים ובמכות וגם נמסרו לכבל ומסגר׃

³⁶and others had trial of mockings and scourgings, yea, moreover of bonds and imprisonment:

³⁷נסקלו באבנים נסרו במגרה נבחנו ביסורים מתו לפי חרב וינעו עטופי עורת כבשים ועזים בחסר ובעצר רעה ויגון׃

³⁷they were stoned, they were sawn asunder, they were tempted, they were slain with the sword: they went about in sheepskins, in goatskins; being destitute, afflicted, ill-treated

³⁸אשר העולם לא היה כדי להם הם תעו במדבר ובהרים ובמערות ובנקיקי הארץ׃

³⁸(of whom the world was not worthy), wandering in deserts and mountains and caves, and the holes of the earth.

³⁹וכל אלה אף היתה להם העדות בגלל אמונתם לא קבלו את ההבטחה׃

³⁹And these all, having had witness borne to them through their faith, received not the promise,

⁴⁰למען אשר לא ישלמו בלעדינו כי צפה לנו אלהים מקדם טובה יתרה׃

⁴⁰God having provided some better thing concerning us, that apart from us they should not be made perfect.