¹הן היה גם לברית הראשונה משפטי העבודה ומקדש ארצי׃

¹Now even a first [covenant] had ordinances of divine service, and its sanctuary, [a sanctuary] of this world.

²כי הוקם המשכן החיצון אשר בו המנורה והשלחן ומערכת הלחם והוא נקרא קדש׃

²For there was a tabernacle prepared, the first, wherein [were] the candlestick, and the table, and the showbread; which is called the Holy place.

³ומבית לפרכת השנית משכן הנקרא קדש הקדשים׃

³And after the second veil, the tabernacle which is called the Holy of holies;

⁴אשר לו מזבח הזהב לקטרת וארון הברית מצפה זהב כלו ובו צנצנת זהב אשר המן בתוכו ומטה אהרן אשר פרח ולוחות הברית׃

⁴having a golden altar of incense, and the ark of the covenant overlaid round about with gold, wherein [was] a golden pot holding the manna, and Aaron's rod that budded, and the tables of the covenant;

⁵וממעל לו כרובי הכבוד הסככים על הכפרת לא נדבר כעת על כל אחד מהם בפרט׃

⁵and above it cherubim of glory overshadowing the mercy-seat; of which things we cannot now speak severally.

⁶ואחרי שהוכנו אלה ככה באו הכהנים תמיד אל המשכן החיצון לעבד שם את עבודתם׃

⁶Now these things having been thus prepared, the priests go in continually into the first tabernacle, accomplishing the services;

⁷ואל המשכן אשר לפנים ממנו בא שמה הכהן הגדול לבדו פעם אחת בשנה לא בבלי דם אשר יקריב בעד נפשו ובעד שגגות העם׃

⁷but into the second the high priest alone, once in the year, not without blood, which he offereth for himself, and for the errors of the people:

⁸ורוח הקדש מודיע בזאת כי לא נגלה הדרך אל הקדש כל הימים אשר המשכן החיצון יש לו לעמד׃

⁸the Holy Spirit this signifying, that the way into the holy place hath not yet been made manifest, while the first tabernacle is yet standing;

⁹והוא משל על העת ההוה אשר בה מקריבים מנחות וזבחים אשר לא יוכלו להשלים את לבב העבד׃

⁹which [is] a figure for the time present; according to which are offered both gifts and sacrifices that cannot, as touching the conscience, make the worshipper perfect,

¹⁰אך משפטי הגוף המה עם המאכלות והמשקים והטבילות השנות אשר הושמו עד עת התקון׃

¹⁰[being] only (with meats and drinks and divers washings) carnal ordinances, imposed until a time of reformation.

¹¹אבל המשיח בבאו להיות כהן גדול לטבות העתידות עבר בתוך המשכן המעלה בגדלה ושלמות אשר לא נעשה בידים כלומר אשר איננו בכלל הבריאה הזאת׃

¹¹But Christ having come a high priest of the good things to come, through the greater and more perfect tabernacle, not made with hands, that is to say, not of this creation,

¹²גם לא בא בדם שעירים ועגלים אלא בדם נפשו בא בפעם אחת אל הקדש פנימה וימצא גאלת עולם׃

¹²nor yet through the blood of goats and calves, but through his own blood, entered in once for all into the holy place, having obtained eternal redemption.

¹³כי אם דם הפרים והשעירים ואפר הפרה אשר יזה על הטמאים יקדשם לטהרת גופם׃

¹³For if the blood of goats and bulls, and the ashes of a heifer sprinkling them that have been defiled, sanctify unto the cleanness of the flesh:

¹⁴אף כי דם המשיח אשר הקריב את עצמו לאלהים ברוח נצחי ובלי מום יטהר לבבכם ממעשי מות לעבד את אלהים חיים׃

¹⁴how much more shall the blood of Christ, who through the eternal Spirit offered himself without blemish unto God, cleanse your conscience from dead works to serve the living God?

¹⁵ובעבור זאת הוא גם סרסר לברית חדשה למען אשר יירשו המקראים את הבטחת נחלת עולם אחרי אשר מת לפדות מן הפשעים אשר נעשו תחת הברית הראשונה׃

¹⁵And for this cause he is the mediator of a new covenant, that a death having taken place for the redemption of the transgressions that were under the first covenant, they that have been called may receive the promise of the eternal inheritance.

¹⁶כי במקום שיש דיתיקי צריך לדעת מות מקימה׃

¹⁶For where a testament is, there must of necessity be the death of him that made it.

¹⁷כי רק במות המת תכון דיתיקי ואיננה בתקפה בעוד מקימה בחיים׃

¹⁷For a testament is of force where there hath been death: for it doth never avail while he that made it liveth.

¹⁸לכן גם הראשונה לא חנכה בלא דם׃

¹⁸Wherefore even the first [covenant] hath not been dedicated without blood.

¹⁹כי ככלות משה להגיד לכל העם את כל המצות כתורה לקח דם העגלים והשעירים עם מים ותולעת שני ואזוב ויזרק על הספר ועל כל העם׃

¹⁹For when every commandment had been spoken by Moses unto all the people according to the law, he took the blood of the calves and the goats, with water and scarlet wool and hyssop, and sprinkled both the book itself and all the people,

²⁰ויאמר הנה דם הברית אשר צוה אלהים אליכם׃

²⁰saying, This is the blood of the covenant which God commanded to you-ward.

²¹וכן הזה מן הדם על המשכן ועל כל כלי השרת׃

²¹Moreover the tabernacle and all the vessels of the ministry he sprinkled in like manner with the blood.

²²וכמעט הכל יטהר בדם על פי התורה ואין כפרה בלי שפיכת דם׃

²²And according to the law, I may almost say, all things are cleansed with blood, and apart from shedding of blood there is no remission.

²³לכן דמיוני הדברים שבשמים צריכים להטהר באלה והדברים שבשמים בעצמם צריכים להטהר בזבחים טובים מאלה׃

²³It was necessary therefore that the copies of the things in the heavens should be cleansed with these; but the heavenly things themselves with better sacrifices than these.

²⁴כי המשיח לא בא אל הקדש הנעשה בידים שהוא רק דמות האמתי כי אם בא אל עצם השמים לראות עתה בעדנו את פני האלהים׃

²⁴For Christ entered not into a holy place made with hands, like in pattern to the true; but into heaven itself, now to appear before the face of God for us:

²⁵אף לא להקריב את נפשו פעמים רבות ככהן הגדול אשר בא שנה בשנה אל הקדש בדם אחרים׃

²⁵nor yet that he should offer himself often, as the high priest entereth into the holy place year by year with blood not his own;

²⁶כי אם כן הוא הלא היה לו לענות פעמים רבות מראשית העולם ועתה בקץ העתים נגלה בפעם אחת כדי לבטל את החטא בזבח נפשו׃

²⁶else must he often have suffered since the foundation of the world: but now once at the end of the ages hath he been manifested to put away sin by the sacrifice of himself.

²⁷וכאשר נגזר על בני אדם פעם אחת המות ואחריו הדין׃

²⁷And inasmuch as it is appointed unto men once to die, and after this [cometh] judgment;

²⁸כן הקרב המשיח פעם אחת למען שאת חטאי רבים ופעם שנית יראה בלי חטא לישועה למחכים לו׃

²⁸so Christ also, having been once offered to bear the sins of many, shall appear a second time, apart from sin, to them that wait for him, unto salvation.