1שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה על תבור׃
1Hear this, O ye priests, and hearken, O house of Israel, and give ear, O house of the king; for unto you pertaineth the judgment; for ye have been a snare at Mizpah, and a net spread upon Tabor.
2ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם׃
2And the revolters are gone deep in making slaughter; but I am a rebuker of them all.
3אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל׃
3I know Ephraim, and Israel is not hid from me; for now, O Ephraim, thou hast played the harlot, Israel is defiled.
4לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה לא ידעו׃
4Their doings will not suffer them to turn unto their God; for the spirit of whoredom is within them, and they know not Jehovah.
5וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם׃
5And the pride of Israel doth testify to his face: therefore Israel and Ephraim shall stumble in their iniquity; Judah also shall stumble with them.
6בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה ולא ימצאו חלץ מהם׃
6They shall go with their flocks and with their herds to seek Jehovah; but they shall not find him: he hath withdrawn himself from them.
7ביהוה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם׃
7They have dealt treacherously against Jehovah; for they have borne strange children: now shall the new moon devour them with their fields.
8תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין׃
8Blow ye the cornet in Gibeah, and the trumpet in Ramah: sound an alarm at Beth-aven; behind thee, O Benjamin.
9אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה׃
9Ephraim shall become a desolation in the day of rebuke: among the tribes of Israel have I made known that which shall surely be.
10היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי׃
10The princes of Judah are like them that remove the landmark: I will pour out my wrath upon them like water.
11עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו׃
11Ephraim is oppressed, he is crushed in judgment; because he was content to walk after [man's] command.
12ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה׃
12Therefore am I unto Ephraim as a moth, and to the house of Judah as rottenness.
13וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור׃
13When Ephraim saw his sickness, and Judah [saw] his wound, then went Ephraim to Assyria, and sent to king Jareb: but he is not able to heal you, neither will he cure you of your wound.
14כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל׃
14For I will be unto Ephraim as a lion, and as a young lion to the house of Judah: I, even I, will tear and go away; I will carry off, and there shall be none to deliver.
15אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני׃
15I will go and return to my place, till they acknowledge their offence, and seek my face: in their affliction they will seek me earnestly.