¹כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב׃

¹For Jehovah will have compassion on Jacob, and will yet choose Israel, and set them in their own land: and the sojourner shall join himself with them, and they shall cleave to the house of Jacob.

²ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃

²And the peoples shall take them, and bring them to their place; and the house of Israel shall possess them in the land of Jehovah for servants and for handmaids: and they shall take them captive whose captives they were; and they shall rule over their oppressors.

³והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך׃

³And it shall come to pass in the day that Jehovah shall give thee rest from thy sorrow, and from thy trouble, and from the hard service wherein thou wast made to serve,

⁴ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃

⁴that thou shalt take up this parable against the king of Babylon, and say, How hath the oppressor ceased! the golden city ceased!

⁵שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃

⁵Jehovah hath broken the staff of the wicked, the sceptre of the rulers;

⁶מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃

⁶that smote the peoples in wrath with a continual stroke, that ruled the nations in anger, with a persecution that none restrained.

⁷נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה׃

⁷The whole earth is at rest, [and] is quiet: they break forth into singing.

⁸גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו׃

⁸Yea, the fir-trees rejoice at thee, [and] the cedars of Lebanon, [saying], Since thou art laid low, no hewer is come up against us.

⁹שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃

⁹Sheol from beneath is moved for thee to meet thee at thy coming; it stirreth up the dead for thee, even all the chief ones of the earth; it hath raised up from their thrones all the kings of the nations.

¹⁰כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃

¹⁰All they shall answer and say unto thee, Art thou also become weak as we? art thou become like unto us?

¹¹הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃

¹¹Thy pomp is brought down to Sheol, [and] the noise of thy viols: the worm is spread under thee, and worms cover thee.

¹²איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים׃

¹²How art thou fallen from heaven, O day-star, son of the morning! how art thou cut down to the ground, that didst lay low the nations!

¹³ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון׃

¹³And thou saidst in thy heart, I will ascend into heaven, I will exalt my throne above the stars of God; and I will sit upon the mount of congregation, in the uttermost parts of the north;

¹⁴אעלה על במתי עב אדמה לעליון׃

¹⁴I will ascend above the heights of the clouds; I will make myself like the Most High.

¹⁵אך אל שאול תורד אל ירכתי בור׃

¹⁵Yet thou shalt be brought down to Sheol, to the uttermost parts of the pit.

¹⁶ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃

¹⁶They that see thee shall gaze at thee, they shall consider thee, [saying], Is this the man that made the earth to tremble, that did shake kingdoms;

¹⁷שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה׃

¹⁷that made the world as a wilderness, and overthrew the cities thereof; that let not loose his prisoners to their home?

¹⁸כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃

¹⁸All the kings of the nations, all of them, sleep in glory, every one in his own house.

¹⁹ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס׃

¹⁹But thou art cast forth away from thy sepulchre like an abominable branch, clothed with the slain, that are thrust through with the sword, that go down to the stones of the pit; as a dead body trodden under foot.

²⁰לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים׃

²⁰Thou shalt not be joined with them in burial, because thou hast destroyed thy land, thou hast slain thy people; the seed of evil-doers shall not be named for ever.

²¹הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים׃

²¹Prepare ye slaughter for his children for the iniquity of their fathers, that they rise not up, and possess the earth, and fill the face of the world with cities.

²²וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם יהוה׃

²²And I will rise up against them, saith Jehovah of hosts, and cut off from Babylon name and remnant, and son and son's son, saith Jehovah.

²³ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃

²³I will also make it a possession for the porcupine, and pools of water: and I will sweep it with the besom of destruction, saith Jehovah of hosts.

²⁴נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃

²⁴Jehovah of hosts hath sworn, saying, Surely, as I have thought, so shall it come to pass; and as I have purposed, so shall it stand:

²⁵לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃

²⁵that I will break the Assyrian in my land, and upon my mountains tread him under foot: then shall his yoke depart from off them, and his burden depart from off their shoulder.

²⁶זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים׃

²⁶This is the purpose that is purposed upon the whole earth; and this is the hand that is stretched out upon all the nations.

²⁷כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה׃

²⁷For Jehovah of hosts hath purposed, and who shall annul it? and his hand is stretched out, and who shall turn it back?

²⁸בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה׃

²⁸In the year that king Ahaz died was this burden.

²⁹אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף׃

²⁹Rejoice not, O Philistia, all of thee, because the rod that smote thee is broken; for out of the serpent's root shall come forth an adder, and his fruit shall be a fiery flying serpent.

³⁰ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃

³⁰And the first-born of the poor shall feed, and the needy shall lie down in safety; and I will kill thy root with famine, and thy remnant shall be slain.

³¹הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃

³¹Howl, O gate; cry, O city; thou art melted away, O Philistia, all of thee; for there cometh a smoke out of the north, and there is no straggler in his ranks.

³²ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃

³²What then shall one answer the messengers of the nation? That Jehovah hath founded Zion, and in her shall the afflicted of his people take refuge.